לפעמים נדמה שבכל פינה בעולם ישנם כאב, אלימות, תוקפנות וחוסר אונים – גם ברמה הגלובלית, וגם בחייהם הפרטיים של בני האדם, והקצב המהיר של האסונות שמתרגשים עלינו משתק לפעמים. בזמנים כאלה חשוב לא לאבד ניצוץ של אור, של אופטימיות, ושל תקווה לחיים משותפים הרמוניים, כנים ובריאים
מה מניע את הרגשות ואת המחשבות שלנו? מה מעורר אותנו לפעולה? ואיך נוכל לגייס את המוטיבציה כשאנו חשים חוסר אונים, תסכול וחוסר התלהבות אל מול האתגרים?
יותר ויותר אנשים מוטרדים היום ממצבם הבריאותי. אך כדי לשמור על גוף בריא יש צורך להבריא את כל מישורי הקיום שלנו, החל מהפיזי ועד לרגשי והמנטלי. המפתח, כמו תמיד, טמון בראייה של האדם על כל מישוריו כמכלול.
את זיהום האוויר כולנו רואים, וכולנו מודעים להשלכות שלו. אבל יש עוד סוגי זיהום מסביבנו – זיהום של רגשות, זיהום של רעיונות. מול הזיהום הזה הצלחנו לפתח נוגדנים, אבל אפילו לא הם לא מספיקים כדי לקיים חיים בריאים, מאושרים וטובים.
רובנו עסוקים במהלך החיים במרדף בלתי פוסק אחר משהו… האם נשיג אותו לבסוף? והאם נסתפק בו?
ברצוננו להסביר שוב כיצד אנו מבינים ועוסקים בפילוסופיה, כי בנוסף לבלבול של זמננו ישנם עותקים מזויפים רבים במחזור, וחוסר רצון
המאגיה הינה אנושית, ונמצאת בלב כל אדם. אבל כמו עם מושגים אחרים שנשחקו, עלינו לתת לה חיים וערך חדשים. עלינו לחזור אל העבר לא כעבר שאינו שייך לנו אלא כעבר שלנו, כעבר של האנושות.
עבור הפילוסוף, החיים הם הרבה יותר מלספק את גחמותיו של גופנו, יותר מרכישת מעמד מכובד בחברה, מעצמה או עושר, ואף יותר מרגשי חיבה אנושיים או הסתגרות בלימודים לשם חיפוש משמעותה החיים. החיים הם אסכולה, השלמה והקשה מכולן. גוף, רגשות ומחשבות הם כלים המסייעים לנו לעבור את המבחנים בשלב הלימוד הזה, המיוחד כל כך. הזמן הוא המורה הגדול, והאני הפנימי הוא התלמיד הצובר ניסיון לכל אורך קיומו.
