כאשר אנו מתחילים את מסע החיים אנו חשים לעתים חרדה מול עולם ללא התחלה וללא סוף, כמו בנסיעה פרועה ברכבת שאין אנו יודעים מאיזו תחנה הגיעה ומהו יעדה; רכבת ללא כרטיסנים, אשר אינה מאטה ואין לדעת אם תצליח לבלום בעצמה או שמא תרד מהפסים בעיקול הדרך. כך אנו מוצאים את עצמנו בנסיעה מטורפת זו במהירות מקסימלית.
זה עניין של סטטוס
כדי להיות נחשבים ומקובלים ברכבת הזו של החיים אנו רוצים להשיג דברים, הרבה דברים ועוד יותר דברים – כל אותם דברים אשר מוערכים על ידי הנוסעים האחרים ומייצגים בעיניהם כוח, יוקרה ועושר.
כאשר אנו קוראים סיפורים ישנים היום אנו משתעשעים מכמות הפריטים ששימשו למסחר ושהיום הם חסרי ערך. בתקופה קודמת הם היו בעלי ערך רב. ביכולתם היה להפוך את המחזיק בהם למאושר ואת זה החסר אותם לאומלל. ביכולתם היה לקבוע מי יהיה המנהיג ומי הכפוף לו. אף כי האובייקטים בעולם החומרני של היום שונים בצורתם, המצב הוא זהה לחלוטין: כדי לבלוט עלינו להשיג עוד רכוש. לכן כולנו רוצים יותר.
אנו רוצים להיות ממוקמים בשכבה העליונה יחד עם אלו שיש בבעלותם את אותם הדברים שאנו מבקשים להשיג לעצמנו.
זה אף פעם לא מספיק
אך בעוד שהרכבת ממשיכה בדרכה הלא ידועה, תחרות זו לעולם אינה מסתיימת. דבר מכל מה שהשגנו אינו מספק אותנו, כיוון שכאשר אנו מגיעים למטרה אחת מיד מופיעה מטרה חדשה, גבוהה יותר. על הרכבת תמיד יהיו אנשים שיש להם יותר מאיתנו, וכך השלב הבא יהיה לכבוש עוד יותר כדי שנוכל להשתוות להם.
כולנו רוצים יותר, אבל עלינו לדעת מה אנו רוצים. הבית שברשותנו נעשה לפתע קטן עבורנו. ייתכן כי הוא באמת קטן מדי, אך זה קורה לרוב משום שמילאנו אותו בחפצים חסרי תועלת או מפני שנדמה שהוא קטן יותר מביתם של השכנים.
אנו עובדים בעבודה ראויה, תהיה אשר תהיה, ומשכורתנו מספיקה כדי לכסות את צרכינו הבסיסיים, אך סביר להניח כי נגלה עד מהרה שהאינפלציה הורסת את מדינות העולם ומורידה את ערך כספנו. כך נוצרת מציאות פיזית ופסיכולוגית נוספת: ככל שיש לנו יותר אנו מבזבזים יותר, וככל שאנו מבזבזים יותר כך יש לנו פחות כסף.
החיים העניקו לנו הזדמנות למצוא מישהו שראוי לאהבתנו. אולם מעלותיו של האדם הזה מתחילות להתפוגג כאשר אנו פוצחים ב"משחק ההשוואות", ומלבד כמה יוצאים מן הכלל אין דבר אופנתי יותר מאשר לחמוד אישה או בעל של אחר. לאחר שהשגנו אותם, הם מפסיקים להיות מושכים בעינינו נוכח כיבוש מרשים יותר.
הזמן אינו עומד לצדנו. אנו רוצים שיהיה לנו זמן בשפע ונלחמים בייאוש כדי להשיג עוד כמה שעות ביום, יום חופשי בשבוע או שבוע נוסף של חגים במהלך השנה. ואז מה? כאשר אנו משיגים מכסת זמן נוספת, אנו מגיעים למסקנה שאיננו יודעים כיצד לנצל את הזמן החופשי שלנו, ואנו מבזבזים אותו לריק. אנו פונים להסחות דעת המקהות את הרוח ועוזרות לנו לשכוח את החסר לנו באמת.
מהי הסיבה לצמא הבלתי ניתן לרוויה הזה? לתחרות המטורפת הזו שנדמה שהיא נעשית ללא מטרה וללא משמעות?
אף כי נדמה שלעתים אנו, בני האדם, פועלים בלא לחשוב, אנו מגיבים לחוקי טבע מסוימים; אך בשל בורות או חוסר הכרה אנו מגיבים לחוקים אלו בצורה אינסטינקטיבית, מסולפת ומסוכנת.
האם אנו באמת יודעים מה אנו רוצים?
ידוע שכל היצורים החיים מתפתחים על פי חוק אבולוציה טבעי אשר מתבטא כגדילה, התרחבות, התפתחות, התעלות ומאפיינים שונים אחרים בהתאם לכל יצור. אנו, בני האדם, איננו פטורים מחוק זה; להיפך, יש לנו היכולת להבינו. אך לעתים אנו מפרשים אותו בצורה שגויה או פועלים בצורה אימפולסיבית, ואז התפתחותנו נבלמת בגבולות ההרגלים שלנו. אם נרד מהרכבת ונתחיל ללכת, נוכל ללמוד את מהירותנו האמיתית, את הקצב שלנו. נוכל למצוא כך את מודל ההתפתחות האידיאלי שלנו. תמיד נרצה יותר, אבל יותר ממה שהופך אותנו טובים יותר. מאמצינו יכוונו להגשמת הפוטנציאל שלנו כבני אדם.
לרצות יותר או להיות יותר?
רכוש חומרי? כן, בפרופורציה, כך שנוכל לחיות בנוחות.
יוקרה? כן, בעינינו ובעיני אלו שאוהבים אותנו וחולקים איתנו רעיונות ודעות בסיסיים המשותפים לשלנו.
כוח? כן, כוחו של רצוננו המחושל.
נסו למצוא את המדד של מה מתאים לכם ומקנה לכם כבוד עצמי. נסו להיות יותר, לפני שתרצו יותר. אחרי הכול, רבים החזיקו ברכוש רב ואיבדו אותו ביום אחד. אך מעטים החזיקו את המפתח להוויה הפנימית, לשליטה על קיומם, על רגשותיהם, להבנת המקור לסבלם הפרטי. למעטים יש הכוח להתמודד עם המבחנים של החיים ולמעטים יש החכמה להבחין מי הם, מאין הם באים ולאן הם הולכים.
כולנו רוצים יותר, כן. אך עלינו להבין מה אנו רוצים. עלינו לקדם את אנרגיית ההתפתחות המופלאה הזו, לרדת מהרכבת וללכת בדרך של אמת.