פלורנס נייטינגל (1820-1910), מייסדת מקצוע הסיעוד המודרני, מוכרת לרבים כ"הגבירה עם המנורה", מפני שנהגה לעבור בלילות בין מיטות החולים ולבדוק לשלומם. היא לא הייתה רק "אחות רחמניה", אלא היוותה דמות מעוררת השראה ופורצת דרך בתחום הסיעוד, ההיגיינה וקידום מעמד האישה. על שמה נקראת השבועה אותה נושאות אחיות חדשות עד ימינו. כהוקרה לפועלה מצוין יום הולדתה כיום הסיעוד הבינלאומי. נייטינגל הייתה פעילה פוליטית, שפעלה ללא הרף על מנת לשפר את מצבם של החולים, ולא נתנה לביקורות להרתיע אותה. היא יצאה כנגד המוסכמות החברתיות דאז ולא פחדה לבטא ולקדם את מה שהאמינה בו. בזכות אומץ ליבה, השתפרה רמת הטיפול בחולים לאין שעור.
נייטינגל נולדה למשפחה בריטית עשירה ומיוחסת. מגיל צעיר נמשכה אל מקצוע הסיעוד, מתוך תחושת שליחות וייעוד. בחירתה במקצוע זה הייתה למורת רוחם של הוריה מאחר שהוא נחשב באותה עת למקצוע נחות שאינו מתאים לאישה במעמדה. בנוסף להיותה אחות, למדה נייטינגל סטטיסטיקה ושילבה בין הידע הסטטיסטי לבין הידע והתצפיות שצברה בזמן טיפול בחולים. מתוך שילובם של שני תחומים אלה נולד מקצוע הסיעוד המודרני.
באמצע המאה ה-19 היה מצב הרפואה שונה בתכלית מזה המוכר לנו כיום. בתי החולים השתייכו, על פי רוב, למנזרים, והתנאים התברואתיים בהם היו מחפירים. מקצוע הרפואה היה נחלתם של גברים בלבד, והנזירות שטיפלו בחולים, עשו כמצוות הרופאים, כשהן נשענות על תפילות ונסיון ספוראדי. למרות ההבנה כי קיימים זיהומים, והם מדבקים, עדיין לא הכירו בעובדת קיומם של חיידקים כמחוללי מחלות. תאוריה נפוצה באותה תקופה הייתה שהמחלה קשורה ב"התקררות" ועל כן נהגו לסגור ולחמם את חדרי החולים כדי שלא ייכנס קור. נייטינגל הייתה הראשונה שדיברה על אוורור חדרי החולים, הראשונה שטענה ואף הוכיחה סטטיסטית כי קיים קשר הדוק בין שיפור התנאים התברואתיים לבין סיכויי ההחלמה של המטופלים. היה חשוב לה להוכיח זאת באופן כזה שתוכל לגייס את סיוע הממשלה לשיפור התנאים.
פרסומה העיקרי בא משירותה כאחות במלחמת קרים. הדיווחים על מצבם הקשה של הפצועים במלחמה הביאו את נייטינגל לצאת בהתנדבות לתורכיה בראש משלחת של 38 אחיות מתנדבות, אותן הכשירה בעצמה. המשלחת יצאה ב-21 באוקטובר 1854 אל המפקדה האנגלית באישורו של סידני הרברט, שהיה אז שר המלחמה הבריטי.
מצבם של החולים במרפאות הצבאיות בטורקיה היה קשה מאוד: צוותי המרפאות עבדו מסביב לשעון, מבלי לקבל תמיכה מדרגים גבוהים יותר. היה מחסור בתרופות ורמת ההיגיינה הייתה נמוכה. נייטינגל וצוות המתנדבות שאיתה ניקו ואירגנו את המרפאות מחדש, אך למרות המאמצים שהשקיעו, שיעור התמותה בבית החולים המשיך לעלות, חיילים רבים יותר מתו בבית החולים מאשר בשדה הקרב. תנאי האוורור הירודים, הצפיפות, חוסר ההיגיינה ומערכת הניקוז הגרועה של הביוב החמירו את מצבם של הפצועים. רק במרץ 1855, כמעט חצי שנה לאחר בואה של נייטינגל, דאגה משלחת מטעם הממשלה הבריטית לאוורור, ושיעורי התמותה צנחו.
נייטינגל האמינה כי שיעורי התמותה הגבוהים נגרמו על ידי תנאי תברואה ירודים, ובפרט- תזונה גרועה ועייפות של החיילים. כשחזרה לביתה, לבקשתה של המלכה ויקטוריה, כתבה נייטינגל את מסקנותיה והגישה אותם לוועדה המלכותית לבריאות הצבא. אף על פי שלא הורשתה להשתתף בוועדה, בשל היותה אישה, היא עצמה כתבה את דוח הוועדה, שכלל נתונים סטטיסטיים מפורטים, ואף הייתה שותפה ביישום מסקנותיו. הדוח הביא לארגון מחדש של כל המערך הרפואי הצבאי ולייסודו של בית ספר צבאי ללימודי רפואה. כך הפכה נייטינגל להיות האישה הראשונה שתרמה לבריאות הציבור באופן כה משמעותי. מדובר בהישג יוצא דופן, בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה החזיקו הגברים בכל עמדות הכוח.
סיפרה של נייטינגל "רשימות על טיפול בחולים" (1860) מכיל תובנות יוצאות דופן ומעוררות השראה אודות הקשר בין מחלה לסבל, כמו גם הנחיות קונקרטיות לטיפול בחולים. לפניה, לא היה קיים ספר כה מפורט, המבוסס על ניסיון עשיר של טיפול סיעודי מקצועי. לדבריה, "כל מחלה בתקופה מסוימת של קיומה היא למעשה תהליך של תיקון, שאינו מלווה תמיד בסבל; זהו מאמץ של הטבע לתקן תהליך של הרעלה או ריקבון, אשר התמשך לאורך שבועות, חודשים, לפעמים שנים לפני כן, מבלי ששמנו לב אליו. במעקב אחר מחלות, הן בבתים פרטיים והן בבתי-חולים ציבוריים, מתגלה למתבונן המנוסה, מעל לכל ספק, העובדה שתסמינים הגורמים סבל, אשר בדרך כלל נחשבו כהכרחיים ומתלווים תמיד למחלה, לעתים קרובות לא הופיעו בעקבות המחלה ובגללה, אלא בגלל סיבה אחרת לגמרי – בשל מחסור באוויר צח, באור השמש, בחום, או בשקט, בשל אי שמירת הניקיון, או מתזונה לקויה, או בגלהטוב ברופאים-מאמר של שחרל כל אחת מהסיבות האלה לחוד. התהליך המתקן אשר יצר הטבע ואשר אנו מכנים אותו בשם מחלה, נעצר ופעולתו הושהתה בגלל חוסר כלשהו בידיעה או בתשומת לב בכל השטחים שהזכרנו למעלה, וכתוצאה מכך מופיעים כאבים, סבל, או הפסקה של התהליך הרפואי שהוחל בו".
נייטינגל נטלה את הסיכון שלא יקבלו את דבריה, שיתנגדו לה, ינדו אותה, יאשימו אותה בכפירה, או שפשוט יתעלמו. כל זה לא עצר אותה מללחום על האמת, למען טובתם של החולים. היא חשה כי אין ביכולתה לעמוד מנגד, כשהיא רואה את הבורות, חוסר היעילות, הדוגמטיות וצרות המחשבה בה נהגו אז בחולים. בכך דמתה לגיבורים רבים בהסטוריה, שסיכנו עצמם למען אידיאל של צדק, אמת, אנושיות ורווחת אחרים.
בדומה למשל המערה של אפלטון, נייטינגל היא זו שהעיזה לצאת מ"המערה", מהחשיכה והבורות הרפואית ששלטה בכיפה, לגילוי אמיתות מהפכניות לתקופתה, והעזה גם לחזור ל"מערה", מתוך מחויבות לעזור לסובלים, גם אם יושבי המערה לא תמיד קידמו את פניה בברכה. נייטינגל לא ויתרה ופעלה במשך כל חייה להעניק לחולים אור ואויר נקיים, מים צלולים של חכמה ומעשיות, גישה רפואית של יעילות וחמלה, ובעיקר סללה דרך ונתנה השראה לכל מי שמאמין באידיאל אנושי, ומוכן להלחם ולהקדיש את חייו למענו. בכך היא מהווה דוגמא לכולנו.
ביבליוגרפיה:
- "הסטטיסטיקה שהצילה חיים – סיפורה של פלורנס נייטינגל", http://www.sci-princess.info/archives/225
- פלורנס נייטניגל, אתר ויקיפדיה.
- NIGHTINGALE, FLORENCE, “NOTES ON NURSING – What it is, and what it is not”, 1860, New York
