פחד הוא הפרעה פתאומית של תהליך החשיבה. הדבר הראשון שקורה לנו כאשר אנו חשים פחד הוא שאנו מאבדים את היכולת לחשוב בהגיון. אבל האם יש צורך בהגיון כשאיננו יודעים מה מתרחש? בדרך כלל, כשמשהו קורה, אנחנו יוצרים דעה קדומה, סוג של פנטזיה נפשית, לעתים קרובות בלי לדעת בדיוק מה קורה. לפנטזיה הזו יכולות להיות השלכות חמורות מאוד. אם אנחנו נמצאים במצב מסוכן וקורה משהו שאנחנו לא יודעים עליו, עדיף שלא לחשוב.
קל לראות איך במצב של סכנה אנשים רבים עושים בדיוק מה שלא צריך לעשות. למה? כי הם חושבים, בלי לדעת באמת מה קורה. אם מישהו נוהג במכונית ונכנס לעיקול במהירות מופרזת וחושב, הדבר הראשון שהוא יעשה הוא לבלום. בדיוק אז הוא גורם לאסון שלו, כי שם טמונה הסכנה: בלימה חדה בעיקול במהירות גבוהה. הפחד יכול למנוע מאיתנו לחשוב. הוא חוסם את התהליך המנטלי.
להתייחס לפחד במודע
פחד, כתחושה, הוא עצירה פתאומית של כל תהליכי המוטיבציה והרציונליזציה. כשאנחנו מרגישים את השפעת הפחד זה כאילו משהו נופל, נגמר לנו הכוח, נגמרת לנו המוטיבציה לעשות דברים. זו התופעה השנייה שהפחד מייצר וגם זו סוג של עצירה פתאומית. כשדברים קורים, הנטייה היא ליצור או דיכאון טראומטי או אופוריה. יש אנשים שבמצבים רגילים מגיבים באופוריה, ויש אחרים שמזניחים את עצמם לחלוטין; אלו תהליכים הקשורים למוטיבציה של כל אדם. בכל מצב של סיכון או סכנה, גם אופוריה וגם דיכאון טראומטי הם שליליים.
מה שגורם לבעיות במצבים מסוכנים הוא פזיזות או הזנחה. מעניין לראות איך, כשאנשים לכודים בפחד, הם בסופו של דבר עושים בדיוק ההפך ממה שהם צריכים לעשות.
הגישות האלה רחוקות ממה שמכונה "אינסטינקט ההישרדות". במצבים אלו אנשים רוצים לברוח ולכן בסופו של דבר עושים דברים מטופשים. דווקא אנשים המתייחסים לפחד במודע עושים את הדברים הנכונים. הגורם העיקרי לתאונות ומוות הוא ההתנהגות שלנו מול הפחד ולא הפחד עצמו.
הפחד משתק, וזה התפקיד שלו
תפיסת פחד ותחושת פחד חוסמות את כל התפקודים הפיזיולוגיים. כאשר מתעורר פחד, הוא עוצר רציונליזציה, מוטיבציה ותהליכים פיזיולוגים. אנחנו נותרים, לרגע, חסרי יכולת לעשות דבר; לא לחשוב, לא להרגיש ולא לפעול.
הפחד משתק, מעכב. אנחנו עוצרים לפני שניפול מהצוק. בהתחלה, העצירה הפתאומית הזו טובה כי יש סיכון בתחתית, ועד שנדע מה הוא, עדיף להישאר בשקט.
מנקודת מבט זו, הפחד הוא כוח שמטרתו למנוע סכנות מכל סוג שהוא, ומתפקד כאיתות הקוטע כל פעולה לא זהירה. במונחים קונקרטיים ואובייקטיביים, לפחד כשלעצמו אין שום קשר לתגובות לפחד, שבמקרה שלנו, מסיבות תרבותיות, אינן טבעיות. התרבות שלנו לא רק שלא הכינה אותנו להתמודד עם הפחד, אלא גם לימדה אותנו לפחד מהפחד, וזו הסיבה שאנחנו לא מגיבים אליו טוב. בתהליך תרבותי אחר, היינו מתמודדים עם פחד בצורה אחרת והיו לנו תגובות טבעיות. תגובות טבעיות פועלות לצידו של אינסטינקט ההישרדות, הן של הגוף והן של הנפש. ישנן תגובות מיידיות של רפלקסים מותנים, ואנו מחשיבים אותן כטבעיות. אבל אם הן מותנות, הן אינן טבעיות. מה שטבעי מול הפחד הוא להגיב ללא תלות בדעות הקדומות שלנו, להתבונן היטב במצב כדי לדעת מה קורה ולא לרצות לברוח ממנו.
לתרגל עבודה עם הפחד
באומנויות לחימה, כאשר אנו מתאמנים לאורך שנים, בסופו של דבר אנחנו מצליחים להגיב בצורה הגיונית או טבעית כאשר אנו מותקפים. אם מישהו צורח כשהוא הולך לתקוף אותנו, הצעקה היא סימן להתקפה. למה שארתע לאחור כשמישהו צורח עלי? מי שהתאמן באומנויות לחימה יודע שבמקום ללכת אחורה, יש להסתכל קודם כל מהיכן הצעקה מגיעה, איזו צרחה היא, מה ניתן לחזות ביחס אליה, וברגע שמבינים מה קורה, לפעול. זה טבעי.
גדלנו בתרבות שלא מלמדת אותנו להתמודד עם פחד, אלא לפחד ממנו. פחד יכול לשמש כמרכיב של מניפולציה כדי להכניע, לשעבד ולשלוט באנשים. העובדה היא שבסופו של דבר אנחנו מפחדים מפחד, ואז, כדי לא להרגיש אותו, אנחנו משלמים כל מחיר. זו הנקודה המורכבת ביותר ביחס לפחד. פחד הוא לא רע; מה שרע הוא התגובה שיש לנו אליו, כי לא חונכנו בצורה נכונה להתמודד איתו.
לכל דבר בטבע יש תפקיד
פחד הוא כוח טבעי. הוא לא דבר אישי או אינדיבידואלי – הוא קיים ללא תלות באנשים; יש בנו משהו, וגם מחוצה לנו, שנקרא פחד, ויש לו תפקיד בטבע, כמו השמש, הירח, המים, כדור הארץ או כל יסוד. פחד הוא חלק מהטבע, ותפקידו להגן.