כבר אלפי שנים ששיטות ריפוי רבות ושונות מתועדות על פני כל התרבויות וכל הגיאוגרפיות. מאז ומתמיד פיתחו בני האדם שיטות ומערכות כדי לנסות ולהקל על הריפוי – רבות מהן שונות מאוד בהבנתן את המחלות, בגישותיהן ובמטרותיהן.
רפואה תמיד נחשבה בחלקה למדע ובחלקה לאמנות. חלק מהרפואה עוסק בידע המדעי של הגוף והמחלות, ובשיטות הטכניות והציוד המשמשים לטיפול במחלות. ההיבט ה"אמנותי" ברפואה הוא אולי היכולת לראות את המטופל כמכלול ולהצליח להתחבר אליו.
במאה האחרונה נעשתה התקדמות חומרית גדולה על ידי האנושות – הבנה גדולה יותר של חוקי הטבע ועקרונות הטבע, כמו גם פיתוח של טכנולוגיות שמטרתן להפוך את חיינו לקלים ונוחים יותר. עם זאת, נוחות והנאה יכולים ליצור תשוקה לנוחות והנאה גדולים יותר, לצמצם את הערכים הסטואיים ולהפחית את השימוש ביכולות האנושיות המוּבנוֹת, מה שמוביל לאובדן הפוטנציאל האנושי ובסופו של דבר לאובדן האמון בטבע האנושי. ספירלה יורדת זו באה לידי ביטוי בחוסר אמונה ובמשבר של בריאות נפשית ורוחנית, התמוטטות האמון בתפקידים חברתיים, תחושת בלבול ובסופו של דבר עלולה להוביל לאנרכיה בחברה.
תחרות, תיעוש וכסף גדול – תעשיית התרופות
לצד המסע הזה של התקדמות טכנולוגית, חלו גם שינויים באופן לימוד הרפואה – מעבר מבסיס מוסרי לבסיס חוקי ורגולטורי לחינוך ולהכשרה רפואית. זה הביא לתפיסה של העיסוק ברפואה כמקצוע יותר מאשר כייעוד, וכתוצאה מכך מתן עדיפות ליעילות על פני שירות. כמו כן, התיעוש והתחרות האסטרטגית בין ספקי שירותי בריאות ותעשיית התרופות יצרו ארגונים גדולים יותר ויותר, שבהם המרוץ להישרדות גדל כל הזמן והחלטות עסקיות בלחץ גבוה מתקבלות הרחק ממיטותיהם של החולים הסובלים. גורמים כאלה התפשטו בעולם והובילו להתמוטטות האמון ביחסי רופא-מטופל ברחבי העולם. כתוצאה מכך נוצרה רגולציה רבה של הרופאים וניסיון לכפות שקיפות וסטנדרטיזציה על הפרקטיקה הקלינית, באמצעות "רפואה מבוססת ראיות" (EBM), שהיא פתרון רציונלי אם כי מוגבל.
רפואה מבוססת ראיות נועדה להיות שימוש מודע, מפורש ומושכל בראיות העדכניות ביותר והטובות ביותר בקבלת החלטות לגבי הטיפול בחולים. עם זאת, למרות ששיטה זו מעודדת קפדנות ותשומת לב לפרטים, היא אינה מתייחסת לחמלה או אפילו לריפוי, שבסופו של דבר הוא המטרה של כל טיפול.
למרות שרפואה מבוססת ראיות יכולה להוות כלי לקביעת ערכם של טיפולים רפואיים מסוימים, היא יכולה להוביל לדגש על "סטטיסטיקה קרה", הרחק מהיישום בעולם האמיתי – ליד מיטתם של הסובלים. האם ניתן למצוא את כל האמת במספרים? האם באמת נוכל להכיר עץ רק על ידי ספירת העלים שלו? האם לא יכולות להיות רמות מרובות של סיבתיות ובהתאמה רמות מרובות של הבנה?
רפואה עם חמלה
כפי שאמר אלברט איינשטיין, "לא כל מה שחשוב נחשב, ולא כל מה שנחשב חשוב". אף על פי שאדם יכול לפעול רק על פי תפיסת העולם שלו, האם לא יהיה זה חכם להכיר בכך שההבנה הנוכחית שלנו אינה בהכרח מושלמת, וכי ייתכן שדרך הסתכלות אחרת על הדברים תהיה אפשרית?
לדוגמה, האם היעדר אימות על ידי ניסויים רשמיים הופך את השימוש בכמה צורות רפואה המכונות "אלטרנטיביות" כמו הומאופתיה לפחות תקף? לצורך העניין, ייתכן שאפילו חלק מ"תרופות הסבתא" האינטואיטיביות למחלות קלות אינן נתמכות בראיות, אך הן נמצאות בשימוש נפוץ ובוודאי שלא ניתן להטיל ספק ביתרונות הבריאותיים שלהן.
למרות שהונהגה מתוך כוונות טובות, תרבות הרפואה מבוססת הראיות יצרה עומס עצום על הרופאים ונראה שהיא נותנת עדיפות למדע ה"אובייקטיבי" של הרפואה על פני אמנות הריפוי האינטואיטיבית והיחסית יותר. אולי הגיע הזמן שהרפואה תכיר בכך שאובייקטיביות מדעית אינה הבסיס היחידי עבורה, ותמצא דרכים שבהן ניתן להעמיד את רוח החמלה, שבוודאי נמצאת במקורה של הרפואה, על בסיס שווה לפחות.