גליון זה יצא בתחילתה של שנה חדשה.

כשגיליון זה נכתב, היה בו צורך להביא תקווה למקום שבו אנו חיים, לאחר שנה של מחאות, מאבקים, נפרדות וקרע בעם היקר שלנו. 

ליקטנו מאמרים – חלקם חדשים וחלקם ישנים שפורסמו בעבר, על מנת להביא מגוון מחשבות פילוסופיות על תקווה, אמונה וכלים אשר הפילוסופיה יכולה להציע לנו בתקופה קשה זו. 

לא דמיינו שיום השבעה באוקטובר 23׳ יהפוך לנקודת זמן שהיא אל-חזור.

אולי בעיקר בגלל הימים הקשים הללו, שגובים מאיתנו כאב ופחד מצמית, חרדות ומחשבות שלא מרפות – ההאחזות בתקווה הופכת להיות עניין של יום יום. 

יש בתקווה את היכולת להיתלות במוכר, בידוע, בחום של הלב ובקשר המיוחד שבינינו. 

התקווה מאפשרת לנו להמשיך לנשום, צעד צעד, כל יום עוד קצת. 

לגלות בתוכנו כוחות פנימיים, לצד התעוזה להיפגש עם הפחד והכאב. 

אני מוצאת שהגיליון הזה נולד בזמן שאנו זקוקים לתזכורת הזו. 

אני יודעת שאני זקוקה לתזכורת הזו.

תזכורת של האפשרות לאמונה, לתקווה, לאהבה. 

מאחלת לכולנו למצוא את הכוחות השקטים והחזקים שבתוכנו,

לחזק בכך את אלה שלידנו, להתמלא מהכוח של היחד, להאמין, לקוות, כי אפשר. 

עפרה בהרב, עורכת