וִידַעְתֶּם אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תּוֹצִיאֲכֶם לְחֵרוּת
(הבשורה על פי יוחנן, פרק 8 פסוק 32)
ללא דעת אין חיים
״ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים וחי לעולם״ (בראשית).
ה״אור-החיים״ מקשה: הרי יכול היה אדם הראשון להקדים לאכול מעץ החיים לפני עץ הדעת? אולם האמת היא, כי קודם אכלו מעץ הדעת, לא היה מסוגל לקחת מעץ החיים. (עטרת צבי)
אמת.
מכירים את המושג? עושים בו שימוש? האם הוא רלוונטי לחייכם?
בתולדות הפילוסופיה בדרך הקלאסית (הפילוסופיה כאהבת החוכמה), אחת השאלות הגדולות של תמיד היתה הניסיון של האדם לתפוס את האמת, את המציאות כפי שהיא באמת, לתארה, לנסות להבינה ואולי, יותר מכל, לנסות לחיות על פיה.
למה?
משום שהיתה הנחת בסיס, ועודנה, שהאדם אין לו נגישות מיידית וטבעית למציאות כפי שהיא, אבל שהוא צריך ויכול להתקדם לכך אם רק ירצה.
כלומר, בצורות שונות של ביטוי, ההנחה היא שהאדם מתחיל את דרכו עם יכולת תפיסה מסוימת, מצומצמת, סובייקטיבית, של עצמו ושל העולם ושהוא יכול להרחיב את תפיסתו אם ירצה ויהיה מוכן לדרך שהדבר מזמן לו.
תפיסות מסוימות, במזרח למשל, אף הגדילו לתאר את האפשרות של האדם להרחיב את התפיסה שלו, כמסע של שחרור.
כלומר, ההנחה היא שכל עוד חי אדם את חייו הבסיסיים, הטבעיים-אינסטינקטיביים, הוא שרוי וכלוא בסובייקטיביות מגבילה ואינו יכול לקלוט את מלוא הפוטנציאל שלו ושל העולם. כך, הדרך האפשרית של ההתרחבות, של הכרה הולכת וגדלה אל האמת האובייקטיבית היא דרך של שחרור, מסע אל חופש אפשרי.
הציטוט מן הברית החדשה אומר בדיוק את הדבר הזה, ידיעת האמת תוציא אתכם לחופשי. כלומר ללא ידיעת האמת אינכם חופשיים.
הציטוט השני מעלה, מביא את ההרהור של הרבי מקאצק על הפסוק מבראשית פרק ג׳ פסוק כ״ב: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם״. הוא מעלה את האבחנה כי האמת היא שלפני שהייתה לאדם דעת, לא היתה עולה בדעתו האפשרות לקחת מעץ החיים ולחיות לעולמים. כלומר, רכישת הדעת היא שלב חיוני ונדרש לפני האפשרות של חיים, לא במובן הפיזי המצומצם שלהם, אלא במובן הרחב והעמוק שלהם.
והנה, שוב אנו, בשפה אחרת ובעזרת מקור אחר, מגיעים לקשר בין דעת המאפשרת ידיעת הדברים נכוחה ובין חיי עולמים, שמעבר לפשט שלהם שאולי אינו אפשרי, עוסקים בחיים מודעים, בהתגברות על המוות ומה שהוא מסמל.
אם רוצים להוסיף ולהדגיש ולהדגים איך מהלך המחשבה הזה הוא רחב ועקרוני ואינו קשור רק לזרם כזה או אחר של מחשבה, אפשר להיעזר בחוכמת המזרח, למשל בתורתו של הבודהא.
הבודהא שיצא למסע של חיפוש אחר הסבל שנמצא בבסיס חיי האדם על פי האבחנה של ניסיון חייו, מצא והציע לאדם פתרון ותרופה לסבל.
לב התורה של הבודהא הוצע בדמות ארבע אמיתות בסיסיות וקבועות:
1. דוקהא – האמת בדבר קיומו של סבל.
2. סמודיה – האמת בדבר מקור הסבל: בורות המובילה להשתוקקות לקבוע בעולם משתנה.
3. נירודה – האמת בדבר האפשרות להיפטר מן הסבל.
4. מאגה – האמת הפורשת את הדרך הנאצלת בת שמונה העקרונות שיכולה להביא את האדם לשחרור מן הסבל ואל האמת.
כפי שניתן לראות באופן ברור ובולט מאוד, גם על פי המסר של בודהא מקומה של האמת בתוך חיי האדם, ההעדר שלה והנוכחות האפשרית שלה קריטיים עבור האדם.
אפשר להביא מקורות נוספים שימשיכו להדגים את אותו רעיון, המרחק של האדם מן המציאות כפי שהיא, מן האמת, יש לו השלכות על חיי האדם וכל עוד האדם לא יוצא למסע גילוי של האמת הוא חי חיים חלקיים ושטחיים ויש לכך השלכות רבות על חוויית ואיכות חייו.
אם כך, היכן המושג של אמת בחיינו?
לכל מי שחי בעולם כיום, לפחות בעולם המערבי וכנראה שלא רק, עצם האמירה שיש אמת, שיש מציאות אובייקטיבית שאדם יכול וצריך לשאוף אליה כלל אינה ברורה.
במהלך השנים התפיסה הפוסט מודרנית הביאה עמה רוח של התנערות מן המחשבה שיש אמת מוחלטת ודחפה להכרה שלכל אדם יכולה להיות האמת היחסית שלו שהיא יחידה ומיוחדת ואין שני לה.
אבל מאז, בעזרת החיים הווירטואליים השוקקים של הרשתות החברתיות, נדמה שעשינו צעד נוסף מעבר לתפיסה זאת אל מה שנקרא היום ״חדשות מזויפות״ ומשם קצרה הדרך לערעור על עצם המחשבה שיש אמת, מוחלטת או יחסית.
האם כל הדיון הזה רלוונטי בכלל לחיים שלנו? שלי ושלך? האם הוא חיוני?
האם הוא קשור לשאלות שלנו, ללבטים, לצורך וליכולת שלנו לכוון את חיינו אל טוב שאנו שואפים אליו? או אולי לא וכל מה שעומד על הפרק זה כבודה של האמת?
אני יודע שעל הפרק עומדים החיים שלנו.
האמת אינה זקוקה להגנה, לא הגנה על כבודה ולא בכלל.
האמת במובן מסוים אדישה לעובדת היותנו מכוונים אליה או לא.
כיצד האמת קשורה לחיינו?
בכל מאפיין ומאפיין של החיים שלנו, ברמה אינדיבידואלית וברמה קולקטיבית.
איש לא חי בריק, אנו חיים על פי נהגים ונורמות וחוקים שנגזרים מתוך תפיסות עולם ותפיסת מציאות ספציפית.
העובדה שאנו לא עוצרים כדי לגלות ולנסח לעצמנו מהן התפיסות שעל פיהן אנו חיים, לא אומרת שאין לנו תפיסות כאלה.
על מה מדובר?
על הכל.
על הדרך בה אנו תופסים את עצמנו:
מה אנו? גוף פיזי? עולם פסיכולוגי או אולי גם יותר מזה?
מה אנו רוצים להשיג בחיים שלנו? למה?
מה אפשרי לנסות להשיג?
האם יש לנו יכולת לשאול על עצם משמעות החיים שלנו? על למה הגענו לכאן לחיות?
האם החיים מתחילים וגם מסתיימים? מהו המוות? האם אפשר לדעת עליו משהו?
האם אנו חופשיים באמת לעצב את חיינו כפי שאנו רוצים?
האם יש חוקים של הטבע שאנו פועלים על פיהם? האם יתכן שיש חוקים עדינים יותר שאנו לא בהכרה אליהם ובכל זאת אנו נענים אליהם?
האם הדרך בה אנו תופסים את עצמנו ואת האחרים היא האמת?
האם אפשר ללמוד לראות את הדברים אחרת? האם אנו רוצים ללמוד לראות את הדברים אחרת?
על הדרך בה אנו חיים את החיים המשותפים שלנו:
מי אנו? האם הקבוצות והעמים שאנו שייכים אליהם היו מאז ומעולם?
מה הקשר שלנו אל האנשים והעמים האחרים?
האם יש צודק ונכון במהלך ההיסטוריה?
למה אנו מנהלים את החיים הקולקטיבים שלנו בארצנו כפי שאנו מנהלים אותם?
האם במרחב הכלכלי ואולי לא רק, אכן חוקי השוק החופשי מנהלים אותנו?
האם האתגרים שעומדים בפנינו כאומה הם אכן מחויבי המציאות?
האם אנו באמת עם שבכל דור ודור קמים להורגו ורק הקדוש ברוך הוא מצילנו? האם לא נוכל לנהל את המשברים שלנו בצורה אחרת?
האם לנצח נצטרך לחיות על חרבנו?
האם אנו שמחים ממידת המעורבות ההדדית שלנו בחיי האחרים, אחינו ואחיותינו הקרובים והרחוקים יותר?
וברמה רחבה אף יותר:
האם אנו שמחים מדרך ההתנהלות שלנו בעולם?
האם אנו שקטים באשר למידת האנושיות שלנו, למקומנו ביקום?
האם אנו רואים מה עובר על הכדור בו אנו חיים?
האם כך חייבים להיות פני הדברים?
האם זה תלוי בנו?
ועוד, ועוד ועוד.
בכל רמה, מרמת הפרט ושאלות המיקרו ועבור לרמות רחבות יותר של קבוצות, קהילות ועד לאנושות כולה, דבר אינו ברור וסגור. אפשר וצריך לשאול למה?
אם יש בהירות הולכת וגדלה בזמנים בהם אנו חיים, זאת בהירות המעידה על כך שמשהו אינו מתנהל כשורה.
אולי צילום מצב אחד, מוגזם, אבל שנוגע במציאות אומר: בעולמנו חצי מן האנשים מתים מרעב והחצי השני מעודף של מזון.
היום ברור יותר מאשר לפני עשרות שנים לא רבות, שהמישור של החיים המשותפים שלנו, של הפוליטיקה המקומית והבינלאומית הגיע לשפל חסר תקדים. מספיק להביט על המנהיגים שלנו, על ההצעות שהם מביאים בפנינו כדי לראות או לפחות להטיל ספק בבלעדיות של הדרך בה אנו צועדים.
האם אין בכל זה די כדי לעורר אותנו לשאול ולבחון למה?
למה אנו חיים את החיים כפי שאנו חיים אותם? למה אנו נמצאים במצב שאנו נמצאים בו?
או אפילו אם אנו לא רגישים לתהליכים גלובליים רחבים יותר, לשאול את עצמנו, האם אנו מרוצים מהחיים שלנו? האם לא אפשר שיהיה טוב יותר? ואם כן, איך?
אני חושב שהתשובה היא כן.
כן, הגיע הזמן, עכשיו, לא להמשיך להסתפק בתשובות שיש לנו וממשיכים לתת לנו.
אנו יודעים לספר את הסיפורים האישיים שלנו ואת הסיפורים המכוננים של העמים שלנו, בעל פה, מתוך שינה.
בסיפורים אלו הכל ברור ולכל דבר יש תשובה. יש רעים וטובים והכיוונים אינם משתנים והכל סטטי ועומד.
אם אתם מרוצים מהחיים שלכם, הקטנים והגדולים, אם אתם יכולים להכיל את שקורה בעולם עם קבלה והבנה, אם הכל נראה לכם סביר, יתכן שהפילוסופיה אינה רלוונטית עבורכם כעת.
אבל אם אתם צעירים, בנפשכם, לא בגופכם, אם יש בכם רטט של חיים וכל דבר נוגע בכם, מן הקטן ועד הגדול, אם חסר לכם שקט ואתם לא מוכנים לקבל כמובן מאליו מה שקורה בעולם (!!) שלכם ובכלל, אז דעו שהפילוסופיה יכולה להיות בבחינת מים חיים עבורכם.
אהבת החוכמה בשלל שפותיה וצורותיה, יכולה לסייע לכם לבדוק על פי איזה אמת אתם חיים, יכולה לסייע לכם לנווט את עצמכם ואת יקיריכם אל עבר הארץ המובטחת שעדיין עומדת ומצפה לבני האדם לגלותה.
חשבו כמה מדהימה העובדה שיש עמנו ״טכנולוגיה״ נצחית שיכולה לסייע לנו לנווט, לא בגוש דן, או במרחבי המזרח התיכון והלאה ממנו, אלא בתוך המבוך הגדול מכל – המסתורין של החיים של האדם ובכלל.
איך ולמה לא נעשה שימוש בחוכמה זאת?
איך ולמה נמשיך להתעלם מדברי חכמים המזכירים לנו שללא דעת/אמת, אין ממש חיים.
איך ולמה?
יענה איש איש את אשר ליבו, וכך יראו חיינו.
וִידַעְתֶּם אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תּוֹצִיאֲכֶם לְחֵרוּת
שלכם,
רונן חלבי,
מנהל אקרופוליס החדשה בישראל