כוחו של ידע עצמי
דע את עצמך. מה פירוש האמירה המובנת לכאורה הזאת, ואיך היא קשורה לפילוסופיה? לחיים הפילוסופיים?
ובכן, הפשט של האמירה מבקש מהאדם לדעת, להכיר את עצמו.
אפשר לומר שידיעה זאת ברורה כל כך, וטבעית עד כדי שלא ברור מה תכלית הדרישה. מה טבעי יותר לאדם מאשר להכיר את עצמו? מרגע לידתו ועד יום מותו, נמצא האדם בעצמו עם עצמו. כל חווית חייו מרוכזת, מתחילה ומסתיימת בעצמו; וכי כיצד יכול אדם לא להכיר את עצמו? אם כך מדוע דווקא סוקרטס, שהצהיר שאינו יודע דבר, הוכרז על ידי הכוהנת הנביאה כחכם באדם? שאלות… שאלות… שאלות.
אין בכך דבר מיוחד, הפילוסופיה, יותר מכל תחום אחר היא המקום שבו אפשר לשאול הכל על הכל.
להטיל ספק, לשאול שאלות ולגלות חוכמה אמיתית
למעשה, הפילוסופיה מתחילה עם השאלה, עם הספק, עם היכולת לבדוק, לבחון ולא רק לקבל את הדברים כפי שהם, כפשוטם, כמראם כך סתם או כי כך מישהו אמר. הפילוסוף, אוהב החוכמה, שואף אל החוכמה, מבקש אותה, מנסה בכל כוחו להגיע אליה כהגיע אוהב אל אהובתו.
אבל צריך גם להוסיף, כפי שאמר פעם איש חכם שהכרתי, שלשאול שאלות זה דבר חשוב והכרחי, אבל לא יגיע אדם אל החוכמה אם לא יעז מידי פעם גם להתמודד, להתעמת, לבדוק ממש תשובות שיפגוש.
כיצד חוויות מעצבות את ההבנה שלנו את עצמנו?
כדי לשפוך אור על השאלות שלהלן אפשר להתחיל עם שתי המילים שהן לב המשפט: דע את עצמך.
דע: מהם מקורות הידיעה שיש לאדם בחייו?
אם נולד אדם כלוח חלק, ויש גישות פילוסופיות הטוענות בדיוק כך, אז הידיעה שלו נרכשת בעזרת המפגש של כלי אישיותו עם מאורעות החיים. במהלך חייו אוסף אדם מידע שמגיע אליו מחושיו השונים, תחושות ורגשות ומארגן מידע זה בעזרת תבניות מארגנות שהוא מקבל במהלך מתמשך של חינוך פורמלי ובלתי פורמלי שהוא עובר.
איסוף המידע ועיבודו מתערבבים כל הזמן ומשפיעים זה על זה, לא מדובר בשלבים נפרדים וסטריליים. כלומר כאשר מתחיל אדם להתעצב בהשפעת חינוך מסוים הוא ממשיך במלאכת איסוף הרשמים והתחושות כשהוא מושפע ומוטה בדרך כזאת או אחרת. הלמידה מתמשכת ונותנת פשר למציאות בלי הרף. אבל משום שהאדם הוא סובייקטיבי, דרך התפיסה שלו את החיים והעיבוד שלו את הדברים, הם סובייקטיביים.
אם לא נולד האדם לוח חלק, כלומר אם הוא מגיע כבר עם סוג של ידיעה מוצפנת כזאת או אחרת (וכאן עולה השאלה מה מקור ידיעה זאת?), אז המודל של הידיעה נהיה מורכב מעט יותר, אבל עקרונית הוא נשאר כשהיה. אדם נחשף לגירויים שונים, מעבדם במעבד ספציפי שעם חלקו נולד וחלקו קיבל ומקבל במהלך חינוכו, והוא ממשיך לעצבו וכתוצאה מכך הוא חשוף לפלט מתמשך של ידיעות על עצמו ועל העולם.
לכן בוודאי ובאופן גורף לכל אדם יש ידיעה. גם אם כלי האישיות של האדם פגומים וחסרים, למרות שרמת ידיעתו תהיה בסיסית יותר, עדיין תהיה עמו ידיעה.
חשיפת הטבע המגוון של הווייתנו
עצמך: ומהו העצמי שאנו מבקשים לדעת אותו? באופן בסיסי אנו מכנים כעצמי את מה שאנו מכירים בעצמנו. כלומר העצמי קשור לממדים השונים של האישיות שלנו, לגופים השונים שלנו: פיזי, אנרגטי, רגשי ושכלי. הוא קשור לתפקודים ולזהויות שונות שאנו מחזקים בחיים בעזרת תפקוד האישיות שלנו ותהליכי הלמידה שהיא עוברת. גם כאן אפשר לומר באופן גורף שכל אדם יודע משהו על העצמי המדובר הזה.
אם כך, מה פשר האמרה? מדוע מתבקש האדם לדעת את עצמו, אם זהו דבר שקורה בפועל באופן טבעי?
אפשר לומר שהבקשה הזאת מעידה על כך שלמרות שיש לאדם תמיד ידיעה על עצמו, ידיעה זאת יכולה להתפתח ולהשתכלל.
מה זה אומר?
שאדם אכן יודע עצמו באופן טבעי, אולם ידיעה זאת היא בסיסית, חלקית, ומעבר לה מסתתרות אפשרויות רבות של ידיעה על עצמי מגוון ושונה מאוד מן העצמי הבסיסי המוכר.
דרכו של סוקרטס למודעות עצמית עמוקה ומערת המגבלות של אפלטון
בהקשר הזה, מתבהרת חוכמתו של סוקרטס ודרכו האפשרית של הפילוסוף. סוקרטס ידע שאינו יודע, כלומר שכל מה שבני האדם בדרך כלל מכנים ידיעה ברורה וטבעית, הוא מאוד התחלתי, בסיסי, נשען על הנראה והחומרי, וחסר.
חוכמתו היתה בעצם הזיהוי של המוגבלות שלו, ובתחילתה של שאיפה אל כל מה שמעבר, שהוא אינו יודע ואינו מכיר ולכן הוא בבחינת מסתורין עבורו למרות שמדובר בו עצמו.
שיא של תיאור המצב המדהים הזה, בלב החיים האנושיים, אפשר לראות בדברים המוכרים של אפלטון במה שמכונה כמשל המערה (בתוך הדיאלוג: פוליטאה, אפלטון).
במשל זה מתאר אפלטון כיצד חיים בני האדם את חייהם בצורה מוגבלת מאוד, לא חופשיה ורחוקה מן הפוטנציאל האפשרי שלהם. בני האדם מתוארים כיושבים לכודים וקשורים בתוך מערה, מבטם וכל החוויות שלהם מופנות פנימה לקיר המערה, בעוד שחיים עשירים ומלאים מחכים להם בחוץ.
כדי לצאת מן המערה, כדי להשתחרר מהחוויה הבסיסית הראשונית ממנה מתחילים כל בני האדם את חייהם, אנו כולנו, יש צורך בהתעוררות של הפילוסוף. יש צורך בזיהוי של הגבול, של אי החופש, של הסובייקטיביות של הידיעה של עצמי ולא רק. יש צורך בגעגוע, ברצון לנוע, בתעוזה לשאול, לבדוק ולבחון, ובסופו של דבר במוכנות לצאת למסע מחוץ למערה.
המסע מחוץ למערה הוא המסע מן הסובייקטיביות עמה ענו מתחילים, לעבר דחיקה של הגבולות והתרחבות והליכה אל מה שיש (סלחו לי על האמירה הבוטה הזאת בעידן בו אנו חיים…).
גילוי מעמקי הטבע האנושי
סוקרטס היה פילוסוף, משום שזיהה את המוגבלות של חייו ויצא לחפש את האושר שלו, את האפשרות של מימוש הפוטנציאל האנושי שלו, שהוא הפוטנציאל האנושי של כולנו. ככל שגילה יותר את הדרך הפילוסופית, החל גם ללמד את בני האדם שהיו מסביבו והסכימו ללמוד ובכך החל לממש גם את האחריות הפוליטית שלו, כלומר האחריות שלו לחברה בתוכה הוא חי.
על פי אפלטון ופילוסופים אחרים של העת העתיקה (ממזרח וממערב), הטבע האנושי הוא טבע חידתי שאינו נפרש ומתגלה לאדם באופן ספונטני. צריך אדם לגלות שיש לו טבע חידתי, שהעצמי שלו מורכב יותר ונסתר יותר מאשר הוא מסוגל לקלוט. צריך אדם לרצות לשכלל את ידיעותיו הראשוניות המתבססות על אישיותו והחינוך שקיבל, ובהתאמה רמות הידיעה שלו את עצמו יכולות להתפתח לאין שיעור.
למעשה החיים של האדם, נועדו כדי שידע לגלות את טבעו, לממש את ייעודו.
כמובן שמדברים אנו על תהליך ארוך, שאינו יכול להיות מושת על האדם מן החוץ ותלוי הוא ברצונו ובמאמצו של כל אדם ואדם.
הגישה הפילוסופית קושרת בין מציאת יעוד זה לאושרו של האדם. יש לכך ניסוחים שונים בתולדות הפילוסופיה, שקצרה כאן היריעה כדי להזכירם, אבל כולם אומרים: האושר השלם, המלא, הבלתי תלוי של האדם מתממש כאשר יודע האדם כשהוא לעצמו, להיות מי שהוא נועד להיות.
בתוך החיים של האדם, המסע ליעוד זה אינו לינארי, הוא ספירלי. בעבודה עם המחזורים השונים של הזמן, יש רגעים טובים יותר ומוצלחים יותר, בהם יכול האדם להציץ מבעד לצעיפי החיים הנראים ולקלוט גם לרגעים את המסתורין של החיים.
יוצאים למסע לחקירה עצמית ומימוש עצמי?
אנו יודעים שבעתות משבר יש פוטנציאל לצאת למסע כזה. אנו יודעים שברגעי סיום של מחזורים, רגע לפני תחילת חדשים, כדאי לבחון ולבדוק את מצב ה״דע את עצמך״ שלנו.
רגעים אלו יכולים להיות בסופו של כל יום; לפני שאנו מתמסרים למוות הקטן, לשינה, יכולים אנו לבחון מה עשינו ולמה עשינו והאם ידענו לממש מה שרצה ליבנו. רגעים אלו יכולים להיות בסופם של מחזורים גדולים יותר, למשל כעת עם קיצו המתקרב של הקיץ, רגע לפני הסתיו וחגיו, גם היהודיים בתוכם, זהו זמן טוב לחשבון נפש.
אם כל הדברים עד כה נשמעים לכם כמו ״התפלספות״ גדולה, גם אם מעניינת לרגעים, אז המשיכו בשלכם, היו מי שאתם. שאו ברכות בדרככם.
אבל אם ניצת קול בתוככם שמבקש לבדוק, לבחון, שאולי נזכר… דעו שאתם לא לבד. יש בקרבכם ומסביבכם בעולם כולו, פילוסופים, אוהבי חוכמה שמבקשים לחיות את החיים למען מטרה אחת ברורה: גילוי הפוטנציאל האנושי עצמו ומימושו.
איך מתחילים מסע כל כך גדול?
לאט, עם מה שיש, כאן ועכשיו.
עם: ״דע את עצמך״…
אולי עם התחלה של הזיהוי של סוקרטס, שכל מה שאנו מכנים ידיעה הוא בסיסי וראשוני ושטחי. עם צניעות והכרה בכך שאנו לא יודעים, שאנו לא באמת חופשיים ואדונים לעצמנו, עם שאיפה ללמידה אמתית לחיים עצמאים ויותר מכל, עם תעוזה להתחיל מסע של חיים.
"אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.״ (רבי מנחם מנדל מקצ׳ק)
שלכם,
רונן חלבי,
מנהל אקרופוליס החדשה בישראל
