בכל התפיסות המיסטיות של הדתות השונות קיימת הכרה במספרים. המספרים הם ערכים מוחלטים, והם מופשטים מכדי שנוכל לעבוד איתם בצורה ישירה, ולכן בדרך כלל אנו נתקלים בצורות שונות, מין "צללים גיאומטריים" המייצגים את המספרים. הפילוסופיה מלמדת אותנו שכל הדברים נובעים מעולמות אידיאליים, על מנת להיכנס לעולם הגשמי. המספרים, או למעשה הצורות ההנדסיות המייצגות אותם, עוזרים לנו להבין מאין באנו ולאן נלך; למקם את עצמנו במחזור הגדול של התפתחות האדם, שהוא מעבר למחזור אחד של חיים ומוות.
הראשון במספרים הוא "אפס". האפס הינו הנסתר שבמספרים, ולמרות חוסר השימוש בו כמספר ממשי במתמטיקה המודרנית, הוא אולי בעל המשמעות הגדולה ביותר. האפס הינו האין, הוא הנקודה והוא גם ההיקף, הוא הכול ולא כלום. האפס הוא כל מה שהיה לפני תחילת תהליך הבריאה.
תהליך הבריאה מתחיל במספר "אחת", המציין אחדות. במספר אחת יש את כל האיכות והפוטנציאל, מאוחדים בכמות הקטנה ביותר. הנקודה בתוך המעגל הופכת לקו על ידי תנועה אנכית, בדיוק כמו לפיד הנע במהירות סביבנו ויוצר תחושה של מעגל אש. האחת הוא כמו האפס אבל עם תנועה, תנועה העולה כלפי מעלה, תנועה של איכות, ובו תחילת היצירה של העולם.
מתוך המספר "אחת" נולד המספר "שתיים", המוסיף את החלל. לתנועה האנכית נוספת תנועה אופקית המייצגת את החומר. כעת האיכות יכולה לבטא את עצמה בתוך החומר על ידי עיצוב החומר. דרושים שניים כדי לקיים הכרה. האחת הוא מקור כל הדברים, ממנו באנו ואליו נחזור, אבל לבדו הוא אינסוף פוטנציאל שאיננו מבוטא. הוא הרצון, האהבה האינסופית שממנה התרחקנו ואליה אנו הולכים.
ה"כל", המבוטא עד כה בשני ממדים, מקבל את הממד השלישי, הזמן, על ידי התפרצותו החוצה. שלב זה מוכר לנו כ"המפץ הגדול". זהו המספר "שלוש", ואת השלב הזה מסמלת הסוואסטיקה ככוח בונה. לסוואסטיקה שני כיוונים – האחד (עם כיוון השעון) מסמל כוח בונה והשני מסמל כוח הורס. זהו סמל המבטא את כל תהליך הבריאה. בסוף תהליך זה כבר קיים העולם, קיימות הפלנטות השונות ומתחילה התפתחות בתוך היקום.
אם אנו מחברים את קצוות כל הקווים המעוגלים של הסוואסטיקה לנקודה אחת, אנו מקבלים פירמידה מרובעת. המשולש העליון מייצג את כל תהליך הבריאה. בסיס הפירמידה, ריבוע המסמל את המספר "ארבע", מיצג את חלל ה"חול", החלל שאין בו קדושה.
כשאנו מסתכלים על הפירמידה בהטיה, אנו יוצרים מחומש הכולא בתוכו את הפנטגרמה. הפנטגרמה היא הצורה המסמלת את האדם, הקשור למספר "חמש". ריבוע תחתון המסמל חומר ומשולש עליון המסמל רוח. האדם נמצא במאבק מתמיד של ביטוי מהותו בחומר, במקביל להתפתחות רוחנית על ידי מבט למעלה והשפעה מעולם האידיאלים ואבות הטיפוס.
דרך עבודה זו, תפקיד האדם מבוטא כך שיוכל ליצור את החלל הקדוש הקשור למספר "שש" שצורתו היא ההקסגרמה, או מגן הדוד – משולש אחד הפונה כלפי מעלה ומשולש שני הפונה כלפי מטה. בחלל הקדוש קיים איזון מוחלט בין החיבור לאידיאל ובין ביטויו בחומר.
רק אחרי יצירת החלל הקדוש יש מקום ללידת "האדם החדש". המספר "שבע", כמו ספירת ה"דעת" בקבלה, הספירה שלא מצוינת בעץ החיים, הוא האדם בעל ההכרה הגבוהה. זהו הזמן בו יכול למלוך "המלך הכהן", זמן בו ישלוט "האדם הקדוש".
המספר "שמונה" קשור גם הוא לחלל, המוכר בשם נירוונה, החלל של השחרור המוחלט ממגבלות החומר, והמספר "תשע" מייצג את רמת ההכרה הגבוהה ביותר אליה יכול האדם להגיע. שם נוצרת מחדש האחדות הפנימית והגלובלית. המספר "תשע" מייצג שיא של מחזור, רגע לפני המעבר לשלב הבא, ואחריו מגיע המספר "עשר", המורכב משתי ספרות – "אפס" ו"אחת" – כאן מתחיל מחזור חדש.
תפקיד הבריאה, אם כן, הוא להעניק לאדם את החלל והזמן כדי להתאחד בינו לבין עצמו ובינו לבין האנושות כולה. אשליית הנפרדות היא האשליה הגדולה ביותר. האדם נוצר מתוך אחדות אידיאלית, והוא ויתר עליה על מנת לשוב לאחדות בעצמו.
