אם אתם קוראים שורות אלו, אתם בצד של החיים. אתם גם מכירים את המחזוריות של החיים, אתם יודעים שדברים אינם מתפתחים או מתקיימים בליניאריות אינסופית. אין יום שאינו נגמר ומתחלף בלילה, אין קיץ בלתי פוסק שאין בעקבותיו סתיו מקל, ואין שיא, גדול ועצום ככל שיהיה, שאינו נשחק. אין גאות ללא שפל, אין חיים ללא מוות. אתם יודעים כל זאת, גם אם לא עצרתם, הרהרתם וניסחתם בבהירות ובדיוק את חוק הקיום – חוק המחזורים. אתם יודעים כל זאת, כי אתם בחיים.

לקום אתמול בבוקר

החיים מתקיימים במחזורים, ואין זה משנה באיזו פרספקטיבה של זמן אנו מתבוננים: שעה, יום, שבוע, חודש, שנה, 120 שנה, גלגולים… ולמרות המחזורים העוברים מהתחלה לסיום וחוזר חלילה, יש קשר בין כל הרגעים. כל אחד מאתנו חווה כבר מחזורים רבים של יום ולילה, או של עונות מתחלפות ברוב יופי והדר, ובכל זאת אנו מסוגלים לקשור בין המחזורים הרבים, להעביר ידע ודעת, ואפילו לשאוף להיות טובים יותר ככל שאנו גדלים, ככל שרב ניסיוננו במחזורים. כולנו מסוגלים פחות או יותר לקיים את הקשר המהותי המתקיים בין שלושת ממדי הזמן הידועים לנו: עבר – הווה – עתיד. יכולת זו היא כל כך בסיסית וטבעית, ובכל זאת איננו מממשים אותה במלואה.

דמיינו כי בוקר אחד אתם מתעוררים ליום חדש, ובהביטכם סביב, אינכם זוכרים דבר וחצי דבר מכל הימים שעברו. דמיינו עוד, כי אין בסביבתכם דבר וחצי דבר שיכול לסייע לכם ללמוד משהו. אין אדם, אין ספר, אין עדות לעבר. ביום שכזה הייתם צריכים לעמול קשה רק כדי להיות מסוגלים לשרוד. ובסוף היום, עייפים, הייתם מבקשים לנוח בשמחה כי למדתם דברים רבים במהלך הזמן שעבר מהבוקר… אבל מה יקרה בבוקר שלמחרת? מבלי להיכנס לסקירות פילוסופיות מלומדות ומבלי להסתבך בשיח אינטלקטואלי מורכב, אנו יכולים לומר לשמחתנו כי החיים שלנו אינם מתנהלים כפי שתואר לעיל. נכון, קיימים בקרים בהם בפוקחנו את עינינו, לפתע ולרגעים, איננו יודעים דבר: מי אנו? היכן אנו? למה כל זה קשור? בדרך כלל, רגעים אלו חולפים כחלוף הברק ואנו חוזרים להכרת עצמנו, נזכרים באתמול, נאחזים במוכר, ושמחים פחות או יותר להתחיל את היום: יש לנו עניינים, אנו ממשיכים. כך, בטבעיות רבת חן ובפשטות, אנו רוקמים את רקמת חיינו, טווים את רגעי הזמן בקשר המהותי של עבר הווה ועתיד.

תופעת הזמן וממדיו היא תופעה מרתקת. במחזורים שונים של חיים, בצעירותנו ובבגרותנו אנו מתייחסים לזמן ולממדיו בצורות שונות. למשל, כנערים מתבגרים כל מה שמייצג העבר מעניין אותנו פחות. בנקודה זו של חיינו אנו מבקשים לברוא עתיד אחר, טוב יותר. עם התבגרותנו, אנו לומדים להתייחס אל העבר בצורה נכונה יותר. אנו מבינים כי הרצון העז שלנו ליצור עתיד אחר שאינו מושפע מן העבר, הוא רצון שכל דור ודור בצעירותו ביטא – אבל רק לרגע. אז, אנו אולי מצליחים להתמקם טוב יותר על רצף הזמן. אז, אנו מצליחים בתודעה ובהכרה לחבר את רקמת חיינו לרקמה רחבה יותר של חיים מסביבנו – של משפחתנו, של קהילתנו. אפשר לומר שאנו הופכים שייכים יותר וחכמים יותר, ומנווטים אל עתיד אפשרי. אם נתייחס לתרבויות ולמחזורי זמן גדולים יותר, ישנם רגעים, אולי כמו הרגעים בהם אנו חיים היום, המכונים זמנים מודרניים, או אפילו פוסט מודרניים, בהם הערך של החדש והעתידי עולה על הישן, ונראה כלא רלבנטי. ברגעים אלה של התפתחות תרבות או ציוויליזציה אנושית, ציווים כמו "כבד את אביך ואמך", או אמירות כמו "אין חדש תחת השמש" נשכחות ומתקיימת דהירה קדימה אל עתיד טוב יותר, מתוחכם יותר, חדש יותר שלא היה כמוהו בעבר… האמנם?

בין הישן לחדש

אפשר לומר כי כמו בחיי הפרט, כך גם בחיי הקהילה, התייחסות נכונה לממדי הזמן היא קשורה לחכמה. הכרה נכונה של העבר מאפשרת נוכחות מדויקת יותר בהווה, ובכך מתאפשרים בריאה וכינון נכונים יותר של העתיד. למעשה בקרב בין הישן והחדש מה שצריך לנצח הוא הנכון, הצודק והנצחי. על כך נאמר: "כבד את אביך ואמך למען יאריכון ימיך על האדמה". כיבוד אב ואם היא אחת משתי המצוות היחידות אשר שכרן מצוין בצידן: "למען יאריכון חייך על פני האדמה". מה הקשר בין כיבוד אב ואם לחיים ארוכים יותר?

כפי שהוסבר, ההתייחסות הנכונה לממדי הזמן, להיסטוריה, קשורה לקשר בין החולף לבלתי חולף, בין הזמני לנצחי. ההורים שלנו מסמלים את עברנו ואת שורשינו. כדי שנהיה מסוגלים לחיות טוב ולאורך זמן על פני האדמה, עלינו לכבד, להכיר, להתייחס ולדעת. לקחת בחשבון את העבר וללמוד ממנו את מה שכבר נודע, זוהי מהותה של החכמה האנושית. מהם חיים טובים? חיים מאושרים, חיים עם משמעות, חיים עם הכרה, חיים בהם אנו מעצבים, בונים כל רגע, חיים של הרפתקה, של כוח ושל אומץ. עקרון כיבוד אב ואם למה הוא דומה? לחייו של עץ. שורשיו באדמה, עמוק פנימה, בלתי נראים. גזעו מחבר אדמה ושמים, וענפיו ופריו שועטים אל על. מהו העץ? גזעו? ענפיו? או שמא פירותיו? ברור כי תמצית חייו בשורשיו. עץ ללא שורשים, או זה ששורשיו נפגעו, לא יאריך ימים ואין זה משנה כמה הוא רחב ואציל. במחזורים השונים העץ פושט ועוטה צורות אך תמיד הוא שואב את מקור חייו משורשיו, הממשיכים להתקיים בתוך כל המחזורים ודרך כל הצורות. מי אנחנו? ענפים מפותחים? משוכללים? פירות נדירים שעוד לא נראו בעולם? איפה שורשינו? ומהם?

אנו מתעוררים כל בוקר ויודעים: מי אנו, היכן אנו נמצאים, מה יש לנו, מה חסר לנו, מה עלינו לעשות… אנו יודעים כל זאת כי אנו מחוברים לעברנו, יש לנו ידע מצטבר, ניסיון. איננו מנסים בכל בוקר לגלות מחדש את האש ולהמציא את הגלגל. מישהו כבר עשה זאת ואנו התחברנו לכך, הפכנו המצאה זו לחוויית חיים שלנו. ברור כי נכון להסתכל אל העבר כדי להיות בהווה ולכונן עתיד. אנו יודעים זאת – אנו חיים זאת. אבל כמה אחורה עלינו להסתכל? האם יכול להיות כי כדי לחיות נכון יותר נוכל להסתייע בניסיון הורינו? והורי הוריהם? האם יכול להיות כי בזמן המתקדם בו אני חי, בעת בה האדם כבש את הירח, שואף להגיע למאדים, מתקשר מכל מקום בכדור הארץ כאילו לא קיים מרחק, כמעט משבט את עצמו, אני יכול להסתייע בניסיון של המצרים העתיקים, או בחוויותיו של בודהה או בחכמת הדאואיזם? מישהו חכם אמר כי האדם הגיע אל הירח, אך האם הצליח באותו הזמן להתקרב אל לבו? כל אותן ידיעות עימן אנו מתעוררים בתחילתו של כל מחזור, בתחילת כל בוקר, הן מסוג הידיעות שרב הנסתר בהן על הגלוי, ומשום כך הן נשארות בבחינת שאלות אינסופיות. באותו אופן בו בכל בוקר אנו משתמשים בידע שצברנו בעברנו, כך גם במחזורים הגדולים אנו זקוקים לחכמת העבר, לידע שהאדם כבר כבש וזיקק בתוכו בתרבויות השונות. ידע זה הוא רלוונטי למצבנו היום כבני אדם. אמנם הרבה השתנה אך בכל זאת, משהו במצבו העקרוני של האדם לא משתנה.

מה השתנה? הגענו לירח, אנו נעים על פני הכדור בחופשיות ובמהירות גדולה, אנו מסוגלים להיות בקשר מהיר על פני הכדור, אנו מסוגלים לעשות מניפולציות על הטבע ויצוריו, אנו חיים שנים רבות יותר… ועוד ועוד ברמת האופק.

מה לא השתנה? אין בידינו עדיין תשובות לשאלות גדולות ועקרוניות כמו: מי אנו? היכן אנו נמצאים? מה יש לנו? מה חסר לנו? מה עלינו לעשות? ועדיין איננו מסוגלים להסביר את פשרו של העולם בו אנו חיים. מהם החיים ומהו המוות? מה היחס בין האדם והעולם? האם יש לאדם תפקיד בקיומו של העולם? עדיין אנו מחפשים דרכים לצמצום הכאב והסבל בעולם, עדיין מחפשים אחר האושר…
עוד משחר ההיסטוריה עסק האדם בשאלות אלו וגם היום הן עדיין מהדהדות בלבם של האנשים כעדות לחידה הבלתי פתורה של החיים. קוראים יקרים, אם השאלות הללו מהדהדות גם בלבכם, ולא רק כשאלות אינטלקטואליות, מתוך מבוכה אמיתית לנוכח חוסר תשובות מספקות, לנוכח צער וסבל אותו אתם מזהים סביבכם, לנוכח פליאה עצומה אל מול הקיים, אזי דעו כי יש לכם ירושה אנושית מפוארת, אתם לא לבד. אל מול המתח בין הישן והחדש, בין השינוי הבלתי פוסק והקביעות, בין הרבים והאחד – כאן נדרשת הסינתזה של חכמת החיים.

חכמת החיים, ירושת האדם

מהי החכמה? החכמה היא הסינתזה של הידע החי אותו חקר האדם ביחס לשאלות העקרוניות של החיים. החכמה מצויה בתורות האזוטריות של הדתות והתרבויות השונות. היא צפונה במיתוסים ובסיפורי החכמה ומבוטאת בשפת הסמלים. חכמה זו היא קדומה ועמוקה מדברי הימים הרשומים בהיסטוריה. היא מנסה להשיג את הנצחי בתוך הזמני, והיא מנסה לנסח ולהבהיר את חוקי הקיום על פיהם נעים העולם והאדם. בפפירוסים מצריים, במגילות בבליות, בפופול-וו, בבהגווד גיטה, בדהאמאפדה, בקול הדממה, בקבלה ובעוד כתבים קדושים מנוסחת אותה חכמה המתארת את העולם והאדם, את היחס הנכון ביניהם, ואת העבר והעתיד האפשריים. "כבד את אביך ואמך", "על כל דור ודור לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", "אין חדש תחת השמש" – כל אלו הם ביטויים ממקורות היהדות המתארים את שתואר על ידי תרבויות רבות אחרות: בתוך הרבים, בתוך כל הגוונים והצלילים, בתוך התנועה של המחזורים והחיים – יש מה שלא נולד ולכן גם לא ימות: הערך והחוק הנצחי. למרות שאנו, בני האדם, קשורים לצבעים ולקולות שונים, למרות שאנו נעים במחזורים אינסופיים, למרות שכחה של המקום ממנו אנו באים, למרות כל אלו קיים חוט מקשר העובר ונשזר בין הכול.

במסע אחַר משמעות חיי אני יכול לחקור את העבר של חיי, שלי בצעירותי, של הוריי, של הורי הוריי… ושל הורי הורי הוריי, באשר הם מסומלים בתרבויות השונות, בניסוחי החכמה השונים ובציורי הגיבורים השונים. אני מוצא כי בודהה, ישוע, תזאוס, ארג'ונה, דויד, לאו דזה, קצלקואטל, סחמת, אוסיריס ועוד רבים יכולים להיות רלבנטיים ונוכחים יותר בחיי. ואתם, קוראים יקרים, מה אתכם? האם יש לכם שאלות? האם תרצו, כאן ועכשיו, בקשר עם ארג'ונה הלוחם ההודי? האם תרצו להיות בקשר עם אהבתו של בודהה לכל אשר חי? האם תרצו לצאת בעצמכם ממצרים? האם תכירו את הדאו? כאן, עכשיו, האם תרצו באמת להאריך ימים? אם, כן, זכרו את האפשרות: "כבד את אביך ואמך למען יאריכון ימיך על האדמה"…