כבני אדם אנחנו כמהים לביטחון – לתחושת יציבות, לחוויה של שקט ושלווה, לידיעה שהכול בסדר, ושיהיה גם בסדר בעתיד. לאכזבתנו אנחנו מגלים, שבכל תחומי החיים אותה תחושה נכספת של ביטחון נמצאת כל הזמן תחת איום.
במישור הפיזי – אנו רוצים להסתובב ברחובות מבלי לחשוש, אך נדמה שהרחובות הולכים ונעשים מסוכנים יותר. כמעט בכל מקום אורבת אלימות שמאיימת להתלקח; הטרדות מיניות קיימות גם במקומות בהם היינו רוצים להרגיש הכי בטוחים; ומספר קילומטרים מאיתנו מצויים אזורים שבהם בני אדם נפצעים ונהרגים על בסיס יומיומי כמעט; לעתים אפילו נסיעה פשוטה באוטובוס איננה חוויה משוחררת מחששות ופחדים.
במישור הבריאותי – כדי להיות בריאים עלינו להיזהר לא לאכול מאכלים מזיקים מסוימים, באופן כללי לא לאכול יותר מדי, לא לעשן, לא לשתות. השכם וערב אנו נחשפים לגילויים על גורמים מסרטנים חדשים שעד כה היו תמימים לכאורה. גם אם שמרנו והקפדנו וחיינו בחשש מתמיד, ואף ערכנו בזמן את כל הבדיקות לגילוי מוקדם – עדיין יכול להתיישב עלינו איזה סוג של סרטן, חיידק אלים, או גן שלא ידענו אפילו שיש לנו וגורם לאיזושהי מחלה… שלא לדבר על מערכת הבריאות הציבורית, שנדמה שאפשר לסמוך עליה פחות ופחות.
במישור הכלכלי – אנחנו חיים במדינה שבה יוקר המחיה הוא מהגבוהים בעולם. מחירי הדירות ממשיכים להאמיר בקצב מדהים, הבועה רק גדלה והפיצוץ המיוחל אינו מגיע… הבעיה היא שהמשכורות לא גדלות בהתאם. כדי לעמוד בקצב הקדחתני של העולם המטריאליסטי צריך הרבה מאוד כסף, וגם אם כל מבוקשנו הוא רק להתקיים בכבוד – זו כבר לא משימה פשוטה… המינוס גדל, ורבים מאיתנו לוקחים הלוואות ומשכנתאות – כל אלו מובילים לתחושה של חוסר יציבות וחוסר ביטחון כלכלי.
במישור האישי – גם אם לעתים, בהביטנו אל הדשא של השכן, נדמה לנו שכולם מאושרים; גם אם נדמה לנו שכולם יודעים מה הם עושים, כולם נמצאים "על הסוס" ורק אנו היחידים שנמצאים בחרדה קיומית – הנתונים מספרים סיפור אחר ומורכב יותר. לפי ארגון הבריאות העולמי כמעט עשירית מהעולם מתמודדים עם חרדה ודיכאון, וההערכה היא שבעוד מספר שנים בודדות דיכאון תהיה המחלה הנפוצה ביותר. בשנת 2013 תרופות נוגדות דיכאון היו תרופות המרשם השכיחות ביותר בארצות הברית. מאז ועד 2016 עלה מספר המשתמשים בארץ בלא פחות מ-13%.
אז מה הפתרון?
האם אפשר לא להסתובב ברחובות, להימנע לנצח מכל סוג של מאכל חשוד ולחיות חיים סטריליים? הגישה הפילוסופית לחיים רומזת לנו שהביטחון האמיתי מתחיל בפנים. הכוונה היא שלא משנה מהן נסיבות חיינו, כמה כסף יש לנו, איפה אנחנו גרים ומי האנשים שאנו בקשר איתם – האופן שבו אנו חווים את החיים מתבטא בעיקר דרך פילטר פנימי, שמעבד את כל חוויות החיים שלנו ומפרש אותן על פי המאפיינים המיוחדים שלנו: "זה טוב לי, או לא טוב לי?", "זה תמיד קורה לי…", "אף פעם לא אהיה מאושר", "למה כולם נגדי?!", ועוד ועוד…
דמיינו לעצמכם שכולנו מתהלכים בעולם עם משקפי שמש בלתי נראים מהרגע שנולדנו – אנו לא מכירים משהו אחר, לכן אנו כלל לא שמים לב שמשהו מעוות את הראייה שלנו. אנו בטוחים שזוהי המציאות. וכל זוג משקפיים כזה מסתיר מאיתנו חלק מהמציאות, צובע אותה בגוון כזה או אחר – אחד כהה מאוד, השני מלוכלך, השלישי מסתיר חלקים רבים מטווח הראייה, הרביעי צובע הכול בוורוד, וכדומה. זה החלון שלנו אל המציאות. מבחינתנו אלו הם פני הדברים.
אך האם באמת אלה הם פני הדברים?
הפילוסופים הסטואיקנים גרסו כי אמנם אין לנו שליטה על כל מה שקורה מחוצה לנו, אך עדיין, האחראים הבלעדיים למה שקורה בתוכנו – הם אנחנו. יש לנו פוטנציאל מלא לשלוט על הדרך שבה אנחנו בוחרים להתייחס לכל מה שקורה לנו: איך אנחנו מפרשים את הדברים? איך אנחנו מקבלים אותם? האם אנו פתוחים להכיל את החוויות שמגיעות אלינו, או שאנחנו עסוקים בלדחות אותן על הסף? למעשה זה עושה את כל ההבדל.
אל תבטלו את הדברים בהינף יד או תהנהנו בהסכמה – נסו את זה בחיים שלכם! ערכו על עצמכם ניסוי קטן: בפעם הבאה שמשהו קורה – מישהו מעצבן אתכם, מישהו תוקף אתכם, מגיע טלפון מהבנק, אתם חווים פיטורין, או סתם מישהו חותך אתכם בכביש – נסו להתבונן רגע על התגובה הפנימית שלכם. מה זה מעלה בכם? איך זה גורם לכם להרגיש? מה ההתייחסות האינסטינקטיבית שעולה כלפי אותה חוויה? מהי צורת ההתמודדות האוטומטית שסיגלתם לעצמכם במהלך החיים עד עכשיו?
ועכשיו – נסו לבדוק, רק לשם הניסוי, האם ניתן להתבונן על כך גם מזווית קצת אחרת. הניחו לרגע את המשקפיים שאיתם אתם מתבוננים בדרך כלל על המציאות, ונסו להסתכל על הדברים אחרת: עם קצת פחות פרשנות, עם טיפה יותר אובייקטיביות. אל תמהרו לשנות את הדרך שבה אתם עושים את הדברים. זהו קודם כל ניסוי פנימי ביניכם לבין עצמכם. הביטויים החיצוניים שלו, שינוי ביחסכם אל הסביבה, בקשרים שלכם עם הסובבים אתכם ובהתמודדות שלכם עם מה שקורה – כל אלו מגיעים רק כתוצאה של הניסוי הפנימי הזה.
אם מרחיבים את הניסוי מעבר למשהו חד פעמי והופכים אותו להרגל, הוא הופך להיות דרך חיים, גישה לחיים. היוונים העתיקים קראו לשיטה הזו, "דע את עצמך". זוהי גישה שבה איננו נמצאים בקרב מתמשך ועקוב מדם אל מול החיים – אלא אנחנו עובדים עם החיים בשיתוף פעולה, כמו שני רקדנים בריקוד הרמוני, ממתינים בתשומת לב לצעד הבא האחד של השני וממשיכים משם את הריקוד.
ואיך כל זה קשור לביטחון?
זה קשור אם אנחנו מאמצים את הגישה הפילוסופית הזו גם ביחס לתחושת הביטחון שלנו בחיים. האם תחושת הביטחון אינה מושפעת מהנסיבות החיצוניות שציינו קודם לכן? ודאי שכן. אך היא גם בהחלט תלויה באופן שבו אנו מפרשים את אותן נסיבות, באותם משקפיים שדרכם אנו מתבוננים על המציאות. באופן ספיציפי יותר – תחושת הביטחון מושפעת מהצורה שבה אנו מתייחסים לפחדים שלנו, מהצורה שבה אנו מתמודדים עם חוסר ודאות, וכדומה.
כדי להגיע למצב פנימי של ביטחון עלינו לשאול את עצמנו – במה אנו רוצים להיות בטוחים?
אם אנחנו שואפים להיות בטוחים בכישרונות שלנו, בידע שצברנו, במקצועיות ובניסיון שלנו בתחום כזה או אחר של החיים (לכל אלו ניתן לקרוא "היכולות החיצוניות שלנו") – אז לעולם הביטחון שלנו יהיה חסר. לרגעים נרגיש ביטחון מלא, נהנה מסיפוק עצמי ולעתים אף מיוהרה, אך במוקדם או במאוחר יגיע הרגע שבו השטיח יישמט מתחת רגלינו, יציבותנו תתערער, החיים יפתיעו אותנו, ואנו נעמוד מולם בתחושה של חוסר כול.
לכל אחד מאיתנו יש חלקים חזקים יותר ומעובדים – וישנם החלקים החלשים יותר והבוסריים. אם אנחנו משעינים את הביטחון שלנו על החלק החזק – הוא יהיה חלקי בלבד.
מצב פנימי של ביטחון הוא היכולת להתמודד עם כל מה שקורה, ולא רק עם חלק מהדברים. באופן טבעי, יהיו לנו כלים שונים להתמודד עם חוויות שונות. לעתים נפגוש משהו שהתמודדנו איתו בעבר, ולכן יש לנו ניסיון שישרת אותנו, יעזור לנו בהתמודדות וייתן לנו תחושת ביטחון.
לעתים נפגוש משהו חדש, מפתיע ומערער, שאין לנו שמץ של מושג מה לעשות איתו – והוא עשוי אף להכניס אותנו לשוק אם לא התכוננו מראש למצבים מהסוג הזה. אין הכוונה ליכולת להעמיד פנים, "לשים מסכה". הכוונה היא ליכולת האמיתית, האותנטית, להתמודד עם משהו חדש, מפחיד ובלתי ידוע.
כמה טיפים פרקטיים כדי להתקרב למצב פנימי של ביטחון:
1. "אני יודע שאני לא יודע" (סוקרטס)
ביטחון אמיתי נובע מהיכולת שלנו להסכים שאנחנו לא יודעים הכל. האמרה המפורסמת הזו מיוחסת לפילוסוף סוקרטס, שהתכוון לכך שהוא יודע שאיננו יודע הכול – ולכן הוא אינו מצפה מעצמו לדעת הכול. כמה אנרגיה אנו מבזבזים על הצורך לייצר מצג שווא, תדמית שלפיה אנו יודעים הכול ויודעים להתמודד עם הכול? האם זה באמת משרת אותנו? אולי אנחנו צריכים קצת להתחבר לאמירה הזו של סוקרטס – להכיר בכך שאיננו יודעים הכול, ושבהכרח יהיו מצבים שבהם לא יהיו לנו הידע או הכלים להתמודדות? יש בזה משהו משחרר. על רבים מאיתנו רובץ איזשהו עול תרבותי בלתי נראה שדורש מאיתנו כל הזמן לדעת. כל הזמן להיות מוכנים עם תשובה. כל הזמן להיות דרוכים. אז בואו נשיל מעלינו את המשקל המיותר הזה. לא צריך כישרון מיוחד לצורך זה… צריך רק מעט ענווה.
2. "דע את עצמך"
הכוונה באימרה היוונית היא לביטחון שמגיע מהרצון שלנו להכיר את עצמנו, על כל החלקים שלנו, ולהתמודד איתם – כולל עם החלקים החלשים. להכיר גם את המעלות שלנו, אך גם את המגרעות שלנו – את הצדדים הפחות טובים שלנו. יש כאלה שבשל סוג המשקפיים שלהם, רואים רק את הצדדים הטובים. אחרים – רק את הצדדים הפחות טובים. מבחינה פילוסופית, כל היכרות חלקית בלבד עם עצמנו מגיעה כתוצאה מחוסר בביטחון פנימי, לא משנה מאיזה חלק היא נוטה להתעלם.
השאיפה הפנימית להכיר את עצמנו, ההתייחסות לכך כאל מסע מרתק ומסקרן בדרך להתקרבות לאינטימיות עם עצמנו – הן בסיסי יציב הרבה יותר כדי להיאחז בו בסערות החיים. הן נותנות לנו גם את המניע להתמודד עם כל מה שמגיע (כי כל דבר הופך להזדמנות ללמידה על עצמנו!), והן נותנות לנו – למי שמתמיד לאורך זמן – את הרחבת היכולת להתמודד עם סוגים שונים של חוויות.
3. אומץ פירושו להתמודד עם הפחדים שלנו
פעם החדירו בנו את הרעיון שאומץ משמעו לא לפחד מכלום, שלהיות "גיבור" זה להיות חסר כל פחד. כך למדנו שעלינו להתעלם מהפחדים שלנו. אך הגיבורים האמיתיים של ההיסטוריה מלמדים אותנו שאומץ אמיתי אין פירושו היעדר פחד, אלא התמודדות נחושה עם הפחד. הכי קל ונעים זה להתקפל ולהיכנע אל מול המבט הראשון בפחד – אך אומץ אמיתי פירושו לא לוותר על העימות איתו. אז, אם אנו מסירים מעלינו את הציפייה שלא לפחד, ופותחים זירה להתמודדות עם הפחדים – אנו מתחילים ללמוד מהו אומץ אמיתי, שבתורו מוביל לביטחון אמיתי. זהו בטחון המגיע מהרצון להכיר את הפחדים שלנו ולהתחיל להתמודד איתם.
חישבו בינכם לבין עצמכם, מהו הפחד שמנהל אתכם בחיים? הכירו בחולשות שלכם וחבקו אותן. הכירו בחוזקות שלכם והוקירו עליהן תודה.
מעבר לסבך הביטחון המדומה, זה שתלוי בעיקר בנסיבות ופחות בנו, קיימת אפשרות להגיע לאי של יציבות – והאי הזה נמצא בפנים. בלב. לא תלוי באף אחד, לא קיים על תנאי. זה הביטחון הפנימי שלנו.
