"מודה אני לאלים,
יהיו אשר יהיו,
על נשמתי הבלתי מנוצחת.
אני אדון לגורלי,
אני רב החובל של נשמתי".
במילים אלה, של המשורר הבריטי ויליאם ארנסט הנלי, נפרד מאיתנו נלסון מנדלה בסרטו של הבמאי קלינט איסטווד.
סיפורו האמיתי ומעורר ההשראה של נלסון מנדלה מלמד אותנו שיעור חשוב אודות כוחה של מנהיגות אמיצה, אמיתית ומשמעותית, ועל יכולתה ליצור אחדות במקום שבו שולטות הנפרדות והאיבה.
"אינוויקטוס" משמעו "בלתי מנוצח", שם הנוגע במהות הבלתי מנוצחת הקיימת בכל אדם. האדם, כך אנו למדים מתוך שפע מסורות עתיקות, הוא ישות המורכבת מחומר ומרוח. החומר – מורכב, מושפע, בעל רצונות רבים ותשוקות שונות. הרוח – אחת, פשוטה, יודעת.
נסיבות חיינו המשתנות מעמידות אותנו במבחנים רבים. לעתים אנו מרגישים ש"הכול גדול עלינו", שהדברים מתפרקים, שאנו מאבדים אחיזה במושכות חיינו, שאיננו רואים את האור. גם אם לא נידונו למאסר של 27 שנים בכלא, כמו נלסון מנדלה.
גם נסיבות פשוטות יותר בוחנות את עמידותנו ויכולתנו להישאר נאמנים לעצמנו, לטוב הלב ולחמלה.
האם נוכל להישאר אוהבים, חומלים ונאמנים לצו לבנו, גם כאשר נדמה שהכול סוגר עלינו?
הנשמה, כך מספרות לנו אותן מסורות, חופשיה מהכלא של הבשר והחומר. היא יכולה לתת לנו את הכוח להישאר יציבים גם בלב הסערה. הנשמה, עתיקה וחכמה, אופיה טהור, טוב, הרמוני וצודק. אם נוכל לשמוע את קולה, את קולנו, נוכל להיות מי שאנו באמת, למרות כל הנסיבות המתעתעות של חיינו.
כשנלסון מנדלה לוחש "אני אדון לגורלי, אני רב החובל של נשמתי", הוא יודע שהוא חופשי, משום שהוא צלח רגעים של חושך בזכות האור שמצא בתוכו, בזכות הידיעה החד משמעית של נשמתו. רק ניצחון פנימי זה הוליד בו את היכולת להוביל אומה שלמה לניצחונה.
בסרט, מזהה מנדלה את הצורך של עמו במנהיג אמיתי, מנהיג גדול. הארץ רעבה לגדוּלה, הוא אומר, בני האדם זקוקים למשהו או מישהו שיעורר בהם השראה, שיגרום גם להם להיות גדולים, חומלים וסולחים.
מנהיג טבעי אינו צריך להתאמץ כדי לגרום לאנשיו ללכת אחריו. ככל שהוא מעז לבטא את הערכים האנושיים שבו, בעצמה וללא פחד, כך הוא גורם לאחרים למצוא בתוכם את האומץ לנהוג כמותו.
ניצחונו של מנדלה מתחיל בניצחון הפנימי של הרוח על פני החומר, של האנושי על פני החייתי, של הטוב על פני הרע, של האחדות על פני הפירוד. כמנהיג, ניצחונו מתבטא בניצחונה של אומה שלמה, המצליחה לרפא את פצעיה ולגרום לאנשיה לרצות להיות טובים יותר.
זהו סרט מרגש במיוחד, המזכיר לנו שכל אדם המאפשר לטוב שבו לנצח תורם באיזשהו אופן לניצחונו של הטוב הכללי, ומשנה, ולו במשהו, את העולם.
