לאורך ההיסטוריה ידעה האנושות מקרים רבים מספור של שחיתות שלטונית או שחיתות פוליטית, אשר משמעה על פי רוב – שימוש לרעה במשרה ציבורית לשם השגת טובות הנאה או רווח אישי. בכל צורות הממשל עלולות להתרחש תופעות של שחיתות שלטונית. מדוע הפוליטיקה מידרדרת לשחיתות במחזוריות? למעשה, במדינות דמוקרטיות הכול חוזר אלינו, האזרחים, כמי שמציבים את הסטנדרטים למנהיגות שלנו.
אפלטון חקר זאת לעומק, כי הוא עצמו בא ממשפחת מנהיגים וידע עד כמה למנהיגות נכונה יש חשיבות. הנה ציטוט שמתאר מצב פוליטי:
"במשטר החדש אין כל קריטריונים למושל. לא תהיה חייב למלא כל תפקיד, אפילו מסוגל אתה לכהן ולא לציית לפי רצונך ולא תצא למלחמה עם האחרים אם אין רצונך בכך […] אין לפרט שום מחויבות כלפי הכלל […]"
[…] אדם שפסול על פי חוק לכהן במשרה מסוימת, נבחר בכל זאת. אנשי ציבור שהואשמו בפלילים ונמצאו חייבים בדין, בשלווה מופלאה נשארים במקומם, ומתהלכים בראש חוצות, כרוחות של גיבורים, כאילו דבר לא קרה ובלי שאיש ייתן את דעתו […] לא שואלים על עברו של האדם או כישוריו, הם מכבדים אותו ותומכים בו אם ירבה להצהיר על אהדתו להמונים" (המדינה, ח').
זה נשמע תיאור לא רע למצבנו, אך למעשה אפלטון כתב את הטקסט הזה על הדמוקרטיה לפני 2,500 שנה.
מדוע נדמה שאנחנו לא לומדים וההיסטוריה חוזרת על עצמה? הסיבה לכך קשורה לטבע האדם, ולכן כדי שטובת הציבור תהיה בראש מעייניו של השלטון וכדי שלא יתאפשרו ניצול ושחיתות, יש לשאוף לביסוס מנהיגות ראויה.
כלומר הפתרונות קשורים בהצמחת מנהיגות נכונה, שתהיה אתית, יציבה, עם עומק ומכוונת לטובת הציבור. אפלטון טוען שבמציאות שבה קיימת שחיתות, איש לא יקבל על עצמו את האחריות להנהיג. אנשי מעלה לא ירצו להנהיג, כי מי שמנסה מגלה שהשיטה מביסה אותו. לכן צריך לחזור לשורש ולבחון מהי פוליטיקה נכונה, כדי שהאנשים הנכונים יהיו מוכנים לשאת באחריות ולהכשיר את עצמם למנהיגות.
אנו חיים במשטר דמוקרטי, אולם הדמוקרטיה היום לא דומה למקור היווני. הציבור באתונה הכיר באופן אישי את המועמדים, ואילו אנחנו מכירים רק תדמיות שמוצגות בתקשורת וברשתות, ואין לנו אפשרות לדעת על כל מועמד אם פיו וליבו שווים.
בימינו התנהלות הפוליטיקה היא שם נרדף למניפולציות, שחיתות ואי צדק. כשאדם לא מנהל היטב את ענייניו האישיים, הוא חווה על בשרו את התוצאות, אך כשפוליטיקאי נכשל – כל העם חווה אותן. כדי שנוכל לנהוג במכונית צריך לעבור שיעורים ומבחנים, וכדי שנוכל לעסוק במקצוע צריך לעבור לימודים ומבחנים, אולם כמה מוזר שכדי להנהיג עם, אין צורך בלימודים ומבחני אופי שיבררו אם האדם ישר ומתאים לתפקיד.
המפתח למנהיגות נכונה
כדי שנדע לבחור במנהיג הנכון, נבחן מהי פוליטיקה ומי ראוי לעסוק בה.
למנהיגות ראויה, המובילה ללכידות ולהתפתחות, נדרשת יציבות פנימית נכונה המבוססת על ערכים, אתיקה, ודוגמה אישית, אהבה לאנשים וראייה רחבה של המציאות. לשם כך, וכדי שיוכל המנהיג להיות ראוי לאמון הציבור, עליו לעבור תהליך של הכרת עצמו והרחבת יכולתו להיות בהכרה לצרכים של הקהילה הרחבה. כמו כן עליו לנהל את ענייני הציבור בהתאם לאינטרס רחב ואנושי. ככל שנקודת המבט שלו על המציאות תהיה רחבה יותר, וככל שהוא ידע מהם החוקים שלפיהם המציאות מתנהלת, הוא יוכל לכוון את אנשיו בהתאם.
לְמָה צריך לצפות ממנהיג? יושר, חזון, דוגמה אישית, אחריות, שיקול דעת, צניעות, התבוננות מעבר לאינטרסים צרים, רגישות לכל חלקי החברה ויכולת עבודה בצוות. רוב האנשים כיום אינם מאמינים שמנהיגות כזאת אפשרית. הם מיואשים, ואפשר להבין אותם. הדוגמאות החיות למנהיגות כזו נדירות.
גנדי קידש את הערך של הדוגמה האישית, ואמר: "חיי הם המסר שלי". הוא חי בצניעות רבה, כיבד את האנשים העניים ביותר וקידם אותם. נלסון מנדלה דגל בערך של אחדות וסליחה והצליח למנוע טבח של השחורים בלבנים, דבר שהיה מביא להתפרצויות של שנאה והתמוטטות הכלכלה. הדלאי לאמה סירב לבקשות צעירים טיבטים להתקומם נגד ההרס והמוות שזרעו הסינים, באומרו: "את השנאה והאלימות קל להכניס, אך קשה מאוד להוציא". לינקולן היה מוכן לוותר על רווחים כלכליים אדירים מן העבדות, כדי להפסיק את העוול.
אפלטון טען שעל הפוליטיקאי לבסס שתי יכולות בתוכו ולשלוט בהן: ידע ואומנות.
ידע פירושו הכרת חוקי הטבע והכרת המציאות האובייקטיבית, הערכית והרוחנית, ללא סובייקטיביות. אומנות פירושה היכולת לבטא את הידע הזה בכל הרמות: בדיבור, בעשייה, בדרך החיים ובמנהיגות. כלומר לתת דוגמה אישית לצורת חיים נכונה, מאוזנת והרמונית, המבוססת על האמת, הטוב והצדק. כדי להגיע לכך, על האדם לעבור תהליך פילוסופי של ידיעת עצמו, ובכלל זה פנייה אל האמת והיכולת להבחין באשליה; צמצום ההשפעה של היצרים והתשוקות, פחדים ואגואיזם, והתעלות מעליהם; חיפוש ההכרה בערכים האנושיים האוניברסליים; ועבודה עם המציאות הרוחנית, שקשורה לביטוי של הטוב והחומל.
אדם שלא התגבר על פחדיו, על חולשותיו ותשוקותיו, לא יוכל לעזור לאחרים. הוא לא יוכל לדרוש מהם דבר שלא כבש בעצמו. לכן, לפי אפלטון, לא כל פילוסוף חייב להיות פוליטיקאי, אך כל פוליטיקאי חייב להיות קודם כול פילוסוף. כי אם לא, אין תקווה לשיפור חיי החברה.
אם מנהיג מגלה ראייה רחבה, הוא מבין שלכל חלק בחברה יש מקום, צרכים ותרומה. כשמתעלמים מחלק מהמציאות אין אפשרות לתפקד בצורה נכונה.
המנהיג בעל הראייה הרחבה רואה את הקשרים בין דברים, ואת החוקים האתיים שלפיהם יש להתנהל כדי לבטא את הנכון והטוב, וכדי ליצור קהילה מסודרת ומשגשגת, שבה לכל אחד יש מקום ושחבריה שומרים על המוסר והחוק מרצונם.
מי שעסוק במעשה הנכון, לא יחפש כוח ושוחד, כי הדבר שמעניין אותו הוא טובת הכלל. מנהיג שכזה יהיה מודע לפער בין הטוב המוחלט שבאידיאל לבין הטוב החלקי שבכוחו להגשים, ולכן יהיה צנוע.
מדוע מנהיגים כיום לא עושים זאת? כי החברה אינה דורשת זאת, וכן אין נורמות למנהיגות ראויה או הכשרה לכך. במקום זאת מסתמכים על משפטיזציה (חוקים חיצוניים), סמכותיות, כוח וכריזמה, מראה נאה, מצליחנות, יכולת שכנוע ואף מניפולציה במילים.
לפי אפלטון: "הבושה נקראת בפיהם תמימות […] שיקול דעת – חוסר גבריות […] מתינות והסתפקות במועט – אינן ראויות לאדם חופשי […] פריקת עול – נקראת חופש […] חוצפה – אומץ לב […] כך שוכח האדם את חינוכו והולך אחרי הפריצות ושאר תשוקות לא מועילות" (שם).
מהי הדרך לשוב וליצור מנהיגות נכונה לחברה?
חינוך נכון! אם לא ברמת בית הספר, אז ברמת הבוגרים, שמוכנים לחנך את עצמם ולשאת באחריות.
דמוקרטיה היא שלטון העם ולא שלטון הפילוסופים או החכמים, לכן חסרה בה שיטת חינוך שתסייע לבניית ההכרה בערך האנושי.
לפיכך כותב אפלטון:
"המורה מפחד מפני תלמידיו ומחניף להם, והתלמידים מזלזלים במוריהם ומחנכיהם ומתחרים בהם […] המבוגרים המנוסים מחקים את קלות הדעת של הצעירים, כדי שלא יאמרו שהם עריצים וקפדנים".
כדי שתיווצר מנהיגות נכונה, אי אפשר להסכים לתמוך במנהיגות מושחתת רק כי "אין ברירה" ו"כולם ככה", אלא לתת דוגמה אחרת: "היה אתה עצמך השינוי שברצונך לראות בעולם" (גנדי).
קל ופשוט לבקר את השיטה הפוליטית והפוליטיקאים, אולם חשוב יותר להכיר מהי שיטה נכונה ולדרוש זאת מעצמנו וממנהיגינו.
רק כאשר נזהה, כחברה, את חשיבות הערכים האנושיים כמו צדק, הרמוניה, אהבת הזולת ואמת, ונתאמץ לבטא אותם בחיים האישיים והציבוריים – נעלה על השביל שמוביל לחיים חופשיים וטובים יותר.