רשימה מספר 1- פתיח כללי והערה אקטואלית ראשונה
קוראים יקרים,
אני כותב רשימה זאת כפנייה ישירה אליכם.
זאת חוויה מעניינת, לרשום ולפנות לקהל שאני יודע שהוא קיים, אבל שאיני יכול להביט בו ושאינני יודע אותו.
זה נכון שאת רובכם איני מכיר. אני אומר רובכם משום שאני מניח שפה ושם יש קוראים שאני מכיר, למשל, כל הפילוסופים החברים בעמותה שלנו, שנוהגים גם הם מדי מספר חודשים לעיין בשמחה בעיתון שאנו מוצאים לאור.
אבל יכול להיות גם שהאמירה – איני מכיר אתכם, היא חלקית מאוד ואפילו חסרה.
נכון, אני לא יודע מי אתם ספציפית, אני לא יודע מה שמכם, היכן בדיוק אתם חיים ומהן הנסיבות הספציפיות של חייכם.
יחד עם זאת, אני יודע שאתם חיים בארץ הזאת, מתמודדים עם אתגריה, עובדים עם מאפיינה. אני יודע שיש סיכוי סביר שאתם מתעניינים בפילוסופיה, גם אם אתם הייתם מנסחים זאת אחרת.
אני יודע שבני אדם אתם, וככאלה, אתם צועדים בחיים על כל המשתמע מהמצב האנושי.
אז אני לא מכיר אתכם אבל מכיר את חייכם, את ההתמודדויות שלכם, את השאלות והדילמות שאתם ניצבים בפניהן. אני מבקש לפתוח כאן מחזור חדש של שימוש בפילוסופיה, הידועה בשמה "פילוסופיה בדרך הקלאסית" או "פילוסופיה כדרך חיים".
ב-15.7.2017 ציינו בעולם 60 שנה לקיום המפעל הפילוסופי העולמי שנקרא כעת – "אקרופוליס החדשה". (בארץ אנו פועלים כבר 30 שנה).
60 שנה זה זמן לא מועט ביחס לחיים של ארגון, וקצר מאוד ביחס למטרות שיש לארגון הספציפי הזה.
מהן המטרות שלנו?
ובכן, גרסה רשמית שלהן אפשר למצוא בכל גיליון של עיתון שהוצאנו אי פעם, וגם בכל כיתה שבה אנו לומדים ומלמדים פילוסופיה בארץ ובעולם.
במילים פשוטות ביותר, אקרופוליס החדשה בארץ, כמו בעולם, מבקשת להציע לאדם לעשות שימוש בפילוסופיה כדי להיטיב עם חייו, כדי להיות אדם טוב יותר.
אנו מבקשים להחזיר לפילוסופיה את מקומה, שהיה לה ונלקח בפרקטיקה של החיים שלנו.
אנו מבקשים לעבוד עם הפילוסופיה בשביל החיים, בשביל החיים הקונקרטיים של כל איש ואישה שמוכנים לעשות זאת.
אנו מדברים על פילוסופיה יישומית, אבל לא כענף מוכר בפילוסופיה שמאפשר שימוש של מומחים בידע פילוסופי, כדי לייעץ לאנשים שמבקשים עצות לחיים.
אנו מדברים על גילוי ופיתוח וטיפוח מתמשכים של גישה פילוסופית, שכל איש יכול לממש אם יש לו צורך בכך והוא מוכן לעשות זאת.
לא טיפול ולא אימון ולא ייעוץ, אלא עבודה פילוסופית אינדיבידואלית שמסייעת ליחיד המתרגל לפתח יכולת חשיבה, ויכולת חיים עצמאים וחופשיים.
כן, מסתבר שהגישה הפילוסופית יכולה להיות יישומית בשביל החיים שלנו, במובן שהיא יכולה לסייע לנו מאוד להתעמת ולהתמודד עם ההתמודדויות הספציפיות והקונקרטיות של חיינו.
לא מדובר בתשובות מגירה וגם לא בנוסחאות, אלא בדרך מתמשכת שמאפשרת לאדם להיות בתהליך שבו הכרתו את עצמו ואת העולם הולכת ומתרחבת. מתוך הכרה מתפתחת זאת הוא מסוגל לאחריות גדולה יותר, ולכן לפעולה משמעותית ומטיבה יותר עבור עצמו ועבור העולם.
הפילוסופיה היא התחום שבו לאורך דורות העזו בני אדם להתעמת עם השאלות הגדולות והבסיסיות של החיים, אבל גם עם אלו שהן הלחם והחמאה של חיינו.
הפילוסופיה היא התחום שנותן לנו עוז לשאול למה אנו עושים מה שאנו עושים, מה שנתפס כ"ברור" כל כך לעתים בחברה שבה אנו חיים.
הפילוסופיה היא המקום שמאפשר לנו להטיל ספק אמיתי, לנסות לראות את הדברים אחרת, אולי מנקודת מבטו של האחר ואולי מתוך זווית שונה לגמרי.
זה היה תמיד נכון, וזה נכון גם עתה בזמן המיוחד שבו אנו חיים.
בעולם שבו מצהירים שהאמת מתה וכבר לא ברור אם יש מציאות שאנו חיים; בעידן שבו היכולת שלנו לקרוא ולחקור וללמוד הולכת ומידלדלת, למרות שפע המידע שסביבנו; בעולם של שחיתות מוסרית הולכת וגדלה, של משבר מנהיגות ושל נפרדות בין בני אדם – הפילוסופיה מבקשת לשאול שאלות מסורתיות על צדק וטוב ועל אמת ושקר.
הפילוסופיה מציעה לאדם לגלות את הקבוע בתוך השינוי הבלתי נגמר, את היציב בתנועה הבלתי פוסקת. הקבוע והיציב בו עצמו כמו בעולם.
הפילוסופיה מציעה כיוון, לא עוד שוטטות בלתי נגמרת ויחסית.
היפה והמאתגר הוא שכל זה נעשה, כאמור, בתהליך שבו מתגבשת אצל האדם גישה של מחשבה ופעולה שהוא הריבון שלו.
איש לא יכול לגרום לאיש להיות פילוסוף, לחשוב באופן עצמאי, לגלות את עצמו או לגלות כיוון שהחיים זורמים בהם, להיות חופשי יותר.
איש, גם לא בודהא או משה או חכמים יקרים ומוכרים אחרים. זוהי דרך של אינדיבידואלים חזקים שמוכנים להרפתקה עצומה, שמוכנים לנסות לצעוד בשבילים שאחרים צעדו בהם, אבל דורשים גילוי מחודש, שמוכנים ולא פוחדים לטעות, שההליכה בדרך עצמה משמחת אותם.
מהי דרך זאת? החיים שלנו. החיים שלנו? כן, וככל שאנו בהכרה לחיים שלנו, ככל שאנו מסכימים לעבוד עם מה שהם מביאים כדי ללמוד, כדי להיות טובים יותר, הדרך הולכת ומתבהרת ופשר החיים מתגלה.
מבחינה זאת לא מדובר בדרך להמונים. פשוט כי כרגע המסה הגדולה של האנשים (וגם אנו, הפילוסופים, לא פעם עמם) עסוקה במה שבפילוסופיה הבודהיסטית הטיבטית מכנים "שטחי ההנאה של החושים".
אנו סבורים שיש לנו אפשרות לשנות זאת, שאנו יכולים לנווט בחיים בעזרת בחירה, ולא להסכים עוד לחופש אשלייתי שלמעשה משמר את מצבנו הפרטי כמו הכללי.
העולם מציב בפנינו אתגרים רבים. לעתים הם נראים רבים מדי וגדולים מדי, ופעמים רבות אנו ניצבים בפניהם חסרי אונים.
חוסר האונים הזה הוא שגורם לכך שמרבית בני האדם שיכולים לעשות הבדל ולהניע לשינוי לא בדיוק עושים זאת. כך ברמה גלובלית. אנו מותירים את ההשפעה על העולם לאלו שהביאו אותו למצבו הנוכחי, ומצב העולם חוזר ומשפיע ומעצב אותנו.
אבל אפשר אחרת.
זה תלוי בנו, כל אחד ואחת מאתנו שמוכן לקחת אחריות גדולה יותר, ראשית על חייו ואחר כך מעבר לכך – יכול וצריך להשפיע.
לאחר תרגול של 20 שנה של גישה זאת, אני יכול לומר לכם בצניעות נכונה שאני מכיר את הערך של הפילוסופיה, את התפקיד החיוני שלה ביכולת של אדם לחיות חיים משמעותיים וטובים יותר.
מתוך היכרות זאת, מתוך ניסיון חיי הקונקרטי אנסה להמחיש לכם, בכל גיליון, משהו מן האפשרות של חיים פילוסופים.
יש לי תקווה גדולה שאצליח לגעת בכם, שהאפשרות של חיים פילוסופיים תהיה בהירה וברורה יותר. ומי יודע, ייתכן שחלקכם אף יצטרף למסע הפילוסופי, למהפכה העצומה שכבר יצאה לדרך בשקט מהדהד.
ומעבר לפתיח העקרוני – הערה אקטואלית ראשונה.
לפני ימים מספר החלטתי לחדש את לימודי השפה ערבית שלי. בעבר ידעתי לקרוא ולכתוב ברמה בסיסית, וכך גם הייתה רמת ידיעתי בניהול שיחה.
עם השנים, בשל חוסר תרגול ושימוש, נשכחה השפה ממני.
למה אני מספר לכם עובדה אישית זאת? משום שאני לא רואה באנקדוטה זאת סיפור אישי. מנקודת מבט פילוסופית, אחד האתגרים המרכזיים שגלומים בחיים שלנו בארץ הזאת הוא מכשול הנפרדות.
בודהא הגדיר את הנפרדות כאחת האשליות הגדולות של הקיום.
מתוך הזדהות עם החיים החיצוניים ועם העולם הנראה, מתוך התמקדות באגו הפרטי כמו הקולקטיבי שלנו, אנו מושפעים מאוד מההבדלים שקיימים בינינו ונכשלים בראייה של הדומה והמשותף, נכשלים בתרגול של אמפטיה וחמלה.
בכל מקרה, גם אם אנו מתקשים לראות את הקשר בינינו וגם אם עדיין נוח לנו ב"אני" ופחות ב"אנחנו", אין לי ספק שלאזרחי המדינה היהודית כאן יש אחריות, ללמוד להתקרב ולכבד את התרבות הערבית בתוכה ועמה אנו חיים, כמו שיש אחריות הפוכה ומשלימה לאזרחים הערבים כאן.
העובדה שיש היום דיון שעוסק באפשרות של הסרת השפה הערבית ממעמדה כשפה השנייה בארץ, מעידה בעיניי על עומק הבורות שבתוכה אנו נמצאים.
כפילוסוף, יש לי אחריות לעשות מעשה בכיוון שאני חושב שחשוב שנצעד לעברו. אני יודע שככל שנעשה זאת נבנה גשר שיש בו צורך עז כל כך.
לכן, אני אחדש את לימוד השפה הערבית, מתוך רצון ללמוד ולכבד את התרבות ובני העם הערבי ומתוך שאיפה לסייע ככל יכולתי לחיים משותפים, לא רק בחבל ארץ זאת, אלא בכלל.
שלכם,
רונן חלבי,
מנהל אקרופוליס החדשה בישראל.