המסע מוציא אותנו מתוך הבית הפנימי המוכר והידוע, ומוליך אותנו לעבר הלא נודע. במסע זה אנו מחפשים את הכוח שיאפשר לנו לשוב הביתה, ומגלים שהוא היה שם כל הזמן, בתוכנו.
כילד אהבתי לקרוא ספרים. נהגתי לשבת על מדרגות ביתי מול הגינה הקטנה ולקרוא. זאת התמונה שנותרה חקוקה בזיכרוני זמן ארוך לאחר שנפרדתי מהילדות. הקריאה משכה אותי אל עולם דמיוני וגרמה לי להיות חלק בלתי נפרד מעלילת הסיפור. בעולם זה היו שלל הרפתקאות, וכל יום זימן יציאה לדרך חדשה ולהתמודדות עם אתגרים. זה היה עולם שונה לחלוטין מחיי היום-יום.
היום, כשאני חוזר אל אותם סיפורי ילדים, אני מצליח לגלות בתוכם רבדים עמוקים שכילד חוויתי אותם מבלי שיכולתי לנתח אותם. התמימות של הילדות ממסכת את ההבנה הלוגית, אך יכולה להפעיל את הדמיון ואת ההבנה שאינה קשורה ללוגיקה.
הספר "הקוסם מארץ עוץ" שפורסם בשנת 1900 הוא אחד מאותם ספרים שמשכו אותי בילדותי. ספר זה הוא הראשון בסדרה ארוכה של ספרים שכתב ל' פרנק באום. הספר זכה לפרסום רב לאחר עיבודו לסרט ולמחזמר, שהועלה בגרסתו הראשונה כבר בשנת 1902. המסרים הגלויים והסמויים הנקראים בין שורותיו מעוררים שאלה לגבי מקומו על מדף ספרי הילדים.
העלילה לכאורה פשוטה ונאיבית, ומתארת את מסעותיה של דורותי בארץ עוץ. דורותי היא ילדה יתומה הגרה עם דודיה בערבות האפורות של קנזס. יום אחד, בעודה לבדה בביתה, סופת ציקלון נושאת את הבית, אותה ואת הכלב טוטו לעבר הלא נודע – ארץ עוץ.
בארץ עוץ דורותי פוגשת את המכשפה הטובה מהצפון. המכשפה נותנת לה את נעלי המכשפה הרעה מהמזרח, שמתה בעקבות נפילת בית דורותי עליה, ומייעצת לה להגיע לקוסם מארץ עוץ אשר יוכל להחזירה לביתה. בדרכה אל הקוסם פוגשת דורותי יצורים שונים שחלקם מתלווה אליה למסעה: דחליל העשוי כולו קש שמשאלתו היא לקבל מוח, איש-פח שמשאלתו היא לקבל לב ואריה פחדן שרוצה לקבל אומץ לב.
המפגש עם הקוסם אינו מזכה אותם באפשרות המיידית לממש את רצונותיהם. הקוסם שולח אותם לדרך כדי להתגבר על המכשפה המרשעת מן המערב. העלילה מתארת את המסע למערב ואת הדרך שבה התגברה דורותי על המכשפה.
כאשר הקוסם שומע על ניצחונם, הוא מתחבא ואינו מוכן להיפגש עם החבורה. טוטו, הכלב הקטן של דורותי, מסגיר את מקום המחבוא שלו, והוא מתגלה כאדם זקן ללא כל כוחות מאגיים שהגיע לארץ עוץ בכדור פורח. הקוסם מחליט לעזור לדורותי לחזור לקנזס בעזרת הכדור הפורח שלו. בעת ההמראה, טוטו הכלב בורח מסל הכדור ודורותי רצה להצילו, ובכך שניהם מאבדים את הסיכוי לחזור עם הקוסם לקנזס.
היצורים המתלווים למסעה מנסים לעזור לדורותי למצוא דרך אחרת לחזור. הם מבקשים עזרה מכל היצורים שאיתם נפגשו בפרקי המסע השונים שלהם – אולם ללא הועיל. לבסוף, המכשפה הטובה של הדרום מגלה לה שלאורך כל מסעה בארץ עוץ הייתה לה אפשרות לחזור לקנזס בעזרת הנעלים שקיבלה עם הגעתה לארץ עוץ. המכשפה שולחת את הדחליל לעיר הברקת, את איש-הפח לארץ הווינקים ואת האריה אל היער. דורותי חוזרת לבית דודיה יחד עם הכלב.
קורות חייו של ל' באום מעידים על כך שהוא ואשתו התנסו בתורות מיסטיות ואזוטריות שונות, שלאורן אפשר להבין חלק מן המסרים. אתייחס הפעם לשלושה מסרים בלבד: החיפוש אחר המקור והחזרה אליו, התפתחות כתהליך והסמליות של השילוש.
החיפוש אחר המקור והחזרה אליו
דורותי מסמלת את האדם המחפש את דרכו, את הדרך הביתה. היא מאבדת את המקום שבו היא חיה ומתחילה במסע ארוך ומאיים כדי לחזור אל הבית המוכר והידוע. החיפוש אחר הדרך הנכונה לחזרה וההתמודדות עם האתגרים הרבים בדרך מפגישים את דורותי עם גבולות היכולת שלה, גבולות שהיא פורצת בכל פעם שהיא מגיעה לקצה שנראה כי ממנו אין אפשרות להתקדם.
דורותי עוברת תהליך פנימי עמוק ובו היא מגלה את עצמה, בבחינת "דע את עצמך". משפט זה היה כתוב על שעריו של המקדש הגדול של אפולון בדלפי. משמעותו – הכר את הטבע שלך, שהוא חלק מן הטבע הכללי של הדברים. אין אנו חלק בלתי נפרד מן היקום, אנו חלק ממנו, ואם נוכל להבין את המשמעות הזאת נוכל להכיר את עצמנו טוב יותר.
הראקליטוס (פילוסוף יווני שחי בשנים 540 – 480 לפנה"ס) כתב: "היות נבון היא הגדולה בשלמויות, והחוכמה היא דיבור אמת ועשייה על-פי הטבע תוך הקשבה אליו." (פרגמנט 112, תרגם ש' שקולניקוב)
בכתב טיבטי עתיק הנקרא "קול הדממה", נכתב: "עזור לאימא-טבע! עבוד איתה, והיא תתייחס אליך כאל אחד מבוראיה, ותציית בהרכנת ראש. היא תפתח בפניך את שערי הלשכות הנסתרות, תגלה לעיניך את האוצרות הגנוזים במעמקי החיק הבתולי, הטהור שלה."
מתוך כך נוכל להבין שהחזרה הביתה היא תהליך ולא קסם. זהו תהליך שבו האדם המחפש נדרש לפגוש באתגרים שונים, להתגבר עליהם ולהכיר את עצמו. הכרת העצמי היא המפתח שאיתו אפשר להתקדם בדרך. במילים אחרות, הבית אינו רק מבנה חיצוני אלא גם מצב הכרה.
התפתחות כתהליך
החזרה למקום שאנו מכירים לאחר מסע להכרת העצמי הוא תהליך ארכיטיפי. האם איננו רוצים לחזור לגן העדן שממנו יצאו אדם וחווה? אולם החזרה לגן העדן דורשת מאיתנו את הרחבת ההכרה, את התהליך של חיפוש והעמקה. זה התהליך שדורותי עוברת במסעה.
המאוויים אינם ממומשים על ידי קסם; התשובות נמצאות בתוך כל אחד מאיתנו, וכדי להשיגן צריך לעבור דרך. זהו תהליך ארוך שהוא ההפך מקסם המתרחש ברגע אחד. בסיפור מוצג הקסם כמשענת קנה רצוץ לעומת היכולות הפנימיות של כל אחת מהדמויות.
השינוי הפנימי שדורותי עוברת לאורך כל המסע בארץ עוץ מאפשר לה להכיר בכלים שיש לה, וללמוד איך להשתמש בהם. בסוף התהליך היא מכירה בכך שהמפתח לחזרה הביתה היה אצלה כל הזמן (נעליים שקיבלה עם תחילת המסע) אולם היא לא הייתה מודעת ליכולת הזו. כדי להגיע להבנת היכולת ולשימוש בה היא נדרשה לעבור את דרך הקשיים.
באופן דומה, התפתחות רוחנית היא תהליך ולא קסם. זהו תהליך יום-יומי החוזר על עצמו ברבדים שונים ובמשמעויות שונות. הבודהא הגיע להארה לאחר דרך ארוכה; דרך שאותה הוא העביר לנו כדרך הנאצלת של שמונת השלבים. זוהי דרך שנוכל לעבור בה בצורה ספירלית, מהשלב הראשון לשלב האחרון, ובצורה אזוטרית מהשלב האחרון לשלב הראשון. בכל אחת מהצורות נראה כי יש תהליך.
הסמליות של השילוש
השילוש של דחליל, איש-פח ואריה אינו שילוש שאיננו מכירים. משאלותיהם הן לקבל מוח, לב ואומץ בהתאמה. אם נסתכל על שילושים שאנו מכירים בתרבויות שונות נראה שתמיד קיים הבסיס החוזר, המאפיין את המשאלות של היצורים הללו ואת מימושן.
אפשר להמיר את האומץ ברצון, את הלב בחיים ואת המוח באינטליגנציה. אנו מקבלים את שלושת התנאים להגשמה, את השילוש שממנו מתחיל הכול.
בתרבויות שונות נפגוש אותם כחוכמה בינה וחסד, כרוח הקודש, האם והבן, כברהמה, וישנו ושיווא ועוד.
במסעם עם דורותי, היצורים הללו מבקשים את מה שלכאורה חסר להם. האריה ללא אומץ, איש-הפח ללא חיים והדחליל ללא תבונה. המסע החיצוני מפגיש אותם עם אתגרים ומאפשר להם לערוך את המסע הפנימי שלהם.
איש-הפח הופך להיות השליט של הווינקים, אותם העבדים של המכשפה המרשעת מן המערב אשר שוחררו מן העבדות וקיבלו את חייהם בחזרה. הדחליל מתמנה לשליט של עיר האזמרגד במקום הקוסם מארץ עוץ, בשל חוכמתו הרבה, והאריה הופך להיות שליט היער לאחר ניצחונו על העכביש הנורא.
בעת ההתגברות על הקושי, הפכו היצורים לשליטים. כל אחד הפך להיות השליט על הדבר שהוא רצה כל כך והתאווה אליו.
הסיפור כמיתוס
מה שנראה לכאורה כספר ילדים מסתיר בתוכו אמת עמוקה יותר. הצורה של העברת חוכמה דרך סיפור מוכרת לנו מזה תקופה ארוכה. צורה זו נקראת מיתוס. כל תרבות יצרה את המיתוסים הקרובים אליה, והם הכלי להעברת הזיכרון של התרבות והאנושות.
הבנת המיתוס מאפשרת לנו לחוות את התהליכים של הגיבורים, להזדהות איתם ולהכיר את התהליך שהם עוברים. הבנת המיתוס יכולה להתבצע ברבדים שונים בהתאם לרמות ההכרה של האדם, החל מהבנה פשוטה והזדהות עם ערכים, דרך קבלת תשובות לשאלות קיומיות והבנת החוקיות שבטבע וכלה בהצפנה של תוכני חניכה פנימיים שהתלמיד צריך לעבור בפיתוח ההכרה. במיתוס נעשה שימוש בסמלים, והוא מתאפיין בעלילה המקבילה לחיי היום-יום שלנו, ביכולת לגעת ברבדים העמוקים שלנו כאנשים (גילוי הקול הפנימי) ובגילוי הניצוץ האלוהי שבאדם. המיתוס הזה מראה לנו את דרכו של האדם המחפש את עצמו, את ההתמודדות עם המכשולים ואת הכוח הטמון בתוכנו ושאיננו מודעים אליו כלל.
מי ייתן וכל אחד יערוך את המסע ל"ארץ עוץ" הפנימית שלו ויחזור עם הכרה רחבה יותר.