המסע מתחיל בצורך עמוק לשינוי, ורצוי להשתמש בדמיון כבורא מציאות, וברצון ככוח מניע. כך נגלה את הגיבור הפנימי שבתוכנו ונלך בעקבות קול הדממה.
באחד העיתונים האחרונים הזכרתי את אהבת קריאת הספרים שהתחילה בילדותי.
קריאה משכה אותי לעולם הדמיון, והפכה אותי לחלק בלתי נפרד מהעלילה המתרחשת בסיפור. בכל יום לבשתי על עצמי כסות של גיבור אחר. בכל יום במקום אחר, בחברה אחרת, עם הרפתקה שונה מחיי היום־יום שלי.
לאחרונה קראתי שוב את "הסיפור שאינו נגמר" שכתב מיכאל אנדה בשנת 1979. הוא תורגם לעברית בידי חוה פלץ ושולמית קדם ויצא בהוצאת ספרים לדורי.
קראתי את הספר לראשונה רגעים מעטים לפני שסיימתי את בית הספר התיכון, וכל הזמן ליוותה אותי המחשבה שאין זה ספר ילדים. זהו סיפור התפתחות של ילד, זה סיפור ההתפתחות של כולנו ברבדים פנימיים ועמוקים יותר.
תמצית העלילה
הסיפור של בסטיאן הוא סיפור הרפתקה בעולם הפנטזיה, ואין בו לכאורה קשר למציאות. בסטיאן, ילד צעיר, יתום מאם וסובל מהתנכרות מצד אביו, בעל מראה שאינו מושך, אינו מצליח בלימודים. הוא הילד שכל בני כיתתו ובית ספרו שמו ללעג בגלל השונוּת שלו.
בתחילת המסע של בסטיאן הוא במנוסה מפני בני כיתתו המתנכלים לו. הוא מוצא מסתור זמני בחנות ספרים, וגם בה המוכר מתנכל לו. בסטיאן מרהיב עוז וגונב מהחנות ספר המושך את תשומת ליבו – "הסיפור שאינו נגמר". בעליית הגג הוא מתחיל לקרוא את הספר, ובו מסופר על ה"לא כלום" הגורם לקיסרית ממלכת פנטסיה לחלות, ומאיים על כליון הממלכה. גיבור הסיפור, אטריו, נאות לקבל על עצמו את השליחות להצלת הממלכה, למרות היותו נער צעיר וללא ניסיון בקרב כנגד ה"לא כלום".
בחיפושיו אחר האמצעים להצלת הממלכה, אטריו פונה למורלה הקשישה הגרה בביצה, והיא שולחת אותו לאורקאל הדרומי, שם נמצאת מי שאמורה לתת לו את התרופה שתעזור לקיסרית להירפא. במסעו לשם הוא מציל דרקון מזל, ואז עליו לעבור דרך שלושה שערים מכושפים. כדי לעבור את הראשון עליו לבטוח בעצמו. כדי לעבור את השני, עליו לראות את האני האמיתי שלו. והשער השלישי הוא שער "אין המפתח" – השער הנפתח כאשר אין רצון מוחלט ואין כוונה לפותחו. האתגר הכמעט אחרון הוא הבנת הרמזים ופירוש השירה המכושפת של אויולאלה – קול שאין לו גוף, וכמו שהיא הגדירה את עצמה קול הדממה מארמון הסוד והחידה הגדולה.
המשך הסיפור מפתיע ובו בסטיאן קורא בספר את מה שנכתב בספר, ובכלל זה שם הספר.
הסיפור מתחיל מחדש ומתאר את כל מעללי בסטיאן עד לכתיבת הספר על ידי הזקן, שכתב את כל מעללי בסטיאן עד לכתיבת הספר על ידי הזקן, וחוזר חלילה…
בנקודה זו החל הסיפור מחדש – בלתי משתנה ובלתי ניתן לשינוי – ושוב הסתיים בפגישה בין בקיסרית הילדותית לבין הזקן מן ההר הנודד, שהחל עוד פעם לכתוב את הסיפור שאינו נגמר… (עמוד 161).
השיא ונקודת המפנה היו בהזדהות המלאה שחש בסטיאן עם הגיבור אטריו. הוא צועק במלוא גרונו, "בת ירח, אני בא!" וכך נכנס לתוך הסיפור עצמו. בת ירח מגישה לו כמתנה את מה שנשאר מממלכת פנטסיה – גרגיר חול. בסטיאן מבחין כי גרגיר החול אינו גרגיר רגיל; הוא זרע אשר ממנו יצאו פרחים וצמחים מאירים שהאירו את החשיכה.
פרשנות
הספר כתוב בשני צבעים, בצבע חום נכתבת העלילה החיצונית, הכוללת את כל הנעשה בעולמו של בסטיאן, ובצבע ירוק העלילה הפנימית, המתייחסת לכל המאורעות של אטריו בממלכת פנטסיה.
ההבחנה בין החיצוני לפנימי באמצעות מרכיבים צורניים קיימת גם ביצירות אחרות. הדוגמה הבולטת היא הסרט "הקוסם מארץ עוץ", בו רואים את הנעשה בעולם החיצוני בשחור לבן, ואת העולם הפנימי בצבע.
בסטיאן הדחוי חברתית בורח לעולמות אשר בהם הוא היוצר, הוא הגיבור, הוא היכול לשנות את המציאות… הכניסה לעולם הדמיון גורמת לו לצאת למסע של הזדהות פנימית עם הסיפור הפנימי ועם גיבור הסיפור – אטריו, שהוא נער בן גילו לערך.
בסטיאן, הגיבור החיצוני בספר הוא בן של אף אחד. לעומתו גיבור הסיפור הפנימי – אטריו – הוא הבן של כולם. אך למעשה, בסטיאן ואטריו הם אחד. בסטיאן מסמל את עולם החומר, העולם הגשמי, שבו הגיבור מרגיש חסר, ואילו אטריו מסמל את העולם של הערכים הנצחיים יותר, של ההכרה הגבוהה יותר הקיימת באדם. בעולם זה הגיבור יכול לגבור על כל מכשול.
אטריו מייצג את ההתמודדות עם עולם החומר במהלך המסע הזה. הוא מצליח לגבור על אתגרים במהלך המסע לחיפוש התרופה לקיסרית. אטריו מוכן למות כדי להציל את הקיסרית. זוהי יכולת מופלאה של גיבור המסוגל לוותר על חייו למען אידיאל הגבוה ממנו. אטריו מייצג את הנפש הפנימית של בסטיאן, את הניצוץ המוביל את נשמת האדם למימוש ייעודו מעבר לחיים הנוכחים שלנו כאן ועכשיו.
גבולות היכולת של אטריו ניתנים להרחבה. הוא רותם את הרצון ככוח מניע המסייע לו להתמיד בדרך, לא להתייאש ולבסוף באמת להגיע לנקודה של מימוש ייעודו הפנימי – מגן הקיסרית. כוח רצון זה חזק מאוד, וכשהוא מוקדש לשרת את החברה ואת הסביבה הוא טוען את הגיבור בכוח ובעמידות. אטריו חותר להציל את ממלכת פנטסיה אף על פי שהוא, כאינדיבידואל, לא יוכל להפיק מכך שום תועלת אישית. השימוש המופלא ברצון ככוח מניע הופך להיות חזק יותר ויותר, ועל ידי כך כולם עוזרים לו: הדרקון המסוגל להתעופף ללא כנפיים כלל, האנשים הזקנים שנותנים לו עצות לפני המעבר בשלושת השערים ועוד. כוחות הטבע יתחברו לכוח אחד של הרצון כדי לממש את ייעודו האמיתי של האדם – אם זהו באמת ייעודו.
לצד הרצון היכול להפוך את האדם לגיבור ולהרחיב את גבולות היכולת שלו, קיים הדמיון.
זהו כלי חשוב למימוש הרצון, כפי שנהוג לומר "מחשבה בוראת מציאות". דמיון נוצר על ידי הכרה והוא מכוון בידי הרצון.
בסיפור שאינו נגמר נוכל לראות את השימוש בדמיון כדי להציל את ממלכת פנטסיה במפגש הראשון של בסטיאן עם הנסיכה לאחר החלמתה. הנסיכה נותנת לבסטיאן מתנה על כך שהציל אותה. המתנה היא מה שנשאר ממלכת פנטסיה – גרגיר חול בודד. בסטיאן משתמש בדמיונו ורואה כי גרגיר חול זה איננו אלא הזרע שנשאר ממלכת פנטסיה, ובכך הוא מתחיל בצמיחה מחדש של הממלכה. ברגע שהוא מדמיין זאת הדמיון מתחיל להתממש.
"גרגיר חול," ענתה. "זה כל מה שנשאר מן הממלכה האינסופית שלי. אני נותנת לך אותו במתנה."
"תודה," אמר בסטיאן, משתומם. מה כבר יוכל לעשות במתנה כזאת? לו לפחות היה זה משהו חי.
בעודו מהרהר ותוהה בליבו, חש משהו מתפתל בכף ידו. הוא הגביה את ידו לראות מה הדבר.
"הביטי, בת ירח," לחש. "זה מתחיל להבהב ולזרוח! הנה – את רואה – לשון אש זעירה יוצאת ממנו. לא, אין זה גרגיר חול. בת ירח, זהו זרע. זרע זוהר שמתחיל לנבוט!"
"יפה עשית, בסטיאן שלי!" שמע אותה אומרת. "רואה אתה, כמה קל הדבר בשבילך." (עמודים 166-167)
סיכום
ככל שאנו קוראים את הספר שוב ושוב אנו נחשפים לרבדים עמוקים יותר ויותר המועברים בספר זה.
הרובד הראשון, הפשט, הוא סיפור דמיוני על מאורעות אטריו בחיפוש אחר תרופה. הרובד השני מנסה למצוא את הקשר בין שני הגיבורים, אטריו ובסטיאן – האחד הוא בבואתו הפנימית של האחר. אטריו מייצג את האני הפנימי של בסטיאן, ובעצם שניהם הם אחד. הרובד העמוק ביותר מראה כיצד מהותו של גיבור, הניזון מהרצון, הופך לכוח עז היכול להתגבר על מכשולים רבים למען מטרה שאינה מספקת את הצרכים האישיים והרצונות שמקורם בתשוקה. הדמיון הוא כלי עזר למימוש הרצון, כלי שאפשר להפוך אותו לגורם העובד יחד עם הרצון.
אם כל אחד יוכל לחפש בעצמו את "אטריו" שלו ולהפוך אותו לגורם חי ומהותי בחייו, אזי האדם יהיה שלם יותר עם ייעודו ויוכל להגיע למימושו. הוא יוכל להבחין מהו הרצון הנכון מול רצון התשוקה, לנסות להתעלות מעל התשוקות וללכת בדרך המכוונת על ידי הנשמה שלו. הפעלת הרצון תגביר את הכוח המניע שלו, שבעזרתו יוכל להתגבר על מכשולים. הוא אף יוכל להיעזר ברצון כמקור לתמיכה בשעת משברים. עבודה עם הדמיון תוביל למימוש הרצונות הפנימיים של האדם.
זוהי מערכת ארוגה שתי וערב של הפנימיות־נשמה והאישיות, ואם אדם ידע כיצד להיות הרכָּב של אישיותו, הכרתו תורחב והתפתחותו הרוחנית תהיה גדולה.