לאורך ההיסטוריה, רזי המסתורין והחכמה עברו מדור לדור דרך מיתוסים וסיפורים.
על עוצמת הכלי של הסיפור לעבודה רוחנית, כהזדמנות מרתקת לאדם לפגוש בתוכו עולם של סמלים, הרפתקנות וחכמה עתיקה.
סיפורים. כולנו אוהבים סיפורים, בגללם אנחנו הולכים לקולנוע, קוראים…אבל מה עוד יכול לתת לנו סיפור, חוץ מהנאה וענין ? תלוי בכוונה שמאחורי הסיפור… כי למעשה סיפורים זה כלי מאוד עוצמתי לחדור פנימה לתוכינו. ספרו למישהו סיפור טוב והוא חוזר להיות קצת כמו ילד, שמקשיב מרותק, נכנס לעולם הסיפור ושוכח הכל לרגע… זוכרים? אז תשמעו סיפור:
פעם טייל לו הסיפור וראה את האמת הזקנה, יושבת לבד, עצובה ומדוכאת. שאל הסיפור: " מה קרה, למה את מדוכאת כל כך ? " ענתה האמת: " רע לי ועצוב לי, כולם בורחים ממני ואין מי שיכניס אותי הביתה. בלילות אני קופאת מקור ובימים השמש שורפת. אני כבר זקנה ואין לי כוח יותר…” אמר לה הסיפור: " אחות, לא בגלל שאת זקנה לא אוהבים אותך, הרי גם אני זקן ועדיין אוהבים אותי מאוד. אגלה לך סוד. בני האדם לא אוהבים דברים ישירים וגלויים, אלא מעדיפים שהדברים יהיו קצת עטופים, מעניינים וצבעוניים. הנה אתן לך כמה מבגדי ותראי שאם תלבשי אותם, כל האנשים יאהבו אותך וירצו בחברתך".
האמת קיבלה את הצעתו של הסיפור ובאמת מאותו יום איש לא דחה אותה או ברח ממנה – להיפך, כל האנשים קיבלו אותה בשמחה. לכן, האמת ממשיכה ללבוש את בגדי הסיפור, כי גילתה שהאמת חודרת ללב טוב יותר, בעזרת סיפורים.
…ובאמת התמסרות והקשבה עוזרות לפתוח את הלב. כך, הראש שלנו יכול קצת להירגע. המחשבה והשיפוט הבלתי פוסקים, שאיתם אנחנו מנווטים בעולם, יוצאים לרגע להפסקת מנוחה. במצב כזה נוכל פתאום לחוות משהו, שאולי קשה להגיע אליו אחרת. חומות ההגנה של התפיסות שבנינו לעצמנו מונמכות לרגע…כי כדי לחוות את הקסם של הסיפור, אנחנו מוכנים לצאת מהמציאות המוכרת ולהאמין לחיות מדברות, לענף שנהיה מקל קוסמים, לשינויי צורה ועוד, אנחנו יכולים לתפוס קו של הגיון אלטרנטיבי, שיוציא אותנו מהמקום המוכר ואולי יאפשר לנו לפגוש את עצמנו אחרת. לפעמים הסיפור ימשוך אותנו ע"י משהו מסתורי ואז יחשוף את הפתרון המפתיע (או שלא…) וישאיר אותנו בתוך חידה או המומים לרגע...
בתרבויות רבות בעולם השתמשו מורי חכמה בתכונה זו של הסיפור, כדי לאפשר לאנשים לקבל מראה על חייהם, להתעורר למצבם הנוכחי האמיתי ומתוך התובנה שקיבלו מהסיפור, לצאת למסע של שינוי פנימי.
שימוש אחר היה, שמורים תמיד עודדו את אלו שחיפשו אמת ועצמאות – לחקור וליישם את היכולות שלהם, שלא תמיד ידעו בכלל שיש להם. כמה מאיתנו מחכים שהחיים יתנו לנו הזדמנויות לקבל ובאופן כללי מעדיפים להסתמך על אמונה שמגיע לנו משהו מהחיים – ונשארים פאסיביים… אם מורה רואה שהאדם שמחפש כיוון נופל לפאסיביות כזו (שמולידה הרבה פעמים התמרמרות וקושי), הוא יכול לעמת אותו עם הטעות שלו באופן ישיר, או להפגיש אותו איתה ע"י סיפור– כי קל הרבה יותר לקבל את ההכוונה דרך סיפור מצחיק, מאשר לראות את הדברים כמו שהם. הנה סיפור כזה למשל:
אדם אחד ראה ביער שועל נכה, בלי רגליים. האיש התפלא איך השועל מצליח להתקיים והחליט להסתתר ולצפות בו, כדי לפתור את החידה. כעבור זמן קצר הגיע נמר למקום עם בשר צייד. אחרי שהנמר אכל ושבע, הוא השאיר את השאריות לשועל. למחרת שוב חזר הנמר והשאיר לשועל אוכל. חשב האיש לעצמו: "כל מה שאני צריך זה רק לשבת כאן והאלוהים כבר ידאג לשלוח לי אוכל". הוא ישב מתחת לעץ והתפלל, אבל הימים עברו וכלום לא קרה. האיש נהיה רזה וחלש, אבל התעקש והתמיד באמונתו. כשכבר היה כמעט מעולף, עבר שם מורה ששאל איך הגיע למצב הזה. האיש הסביר לו הכל והתלונן, שהאל שלח מזון לחיה עלובה, אבל הפקיר את האדם המסור לו. התבונן בו המורה ואמר: " מוטב היה שתקבל את הדוגמא של הנמר, מאשר שתחקה את השועל".
הסיפור מביא כאן אמת נוקבת, אבל בדרך עקיפין. הוא לא מבייש את השומע, אבל שולח אותו להרהור והתבוננות על עצמו, כדי שהמסקנה ששגה תהיה שלו. ידוע לכל שלתיקון העצמי יש כח רב יותר מאשר לנזיפה ממישהו אחר, אפילו אם זהו אדם שמעריכים את חכמתו ואוהבים אותו. שעור שלמדנו בכוחות עצמנו, נשאר טבוע בנו בצורה הטובה ביותר, כי הוא מבוסס על מאמצינו שלנו להבין, ולא על הכוונה חיצונית. כך יש יותר סיכוי שנהפוך את ההבנה למעשה, לדרך חיים. כמה עצות והמלצות טובות שמענו מאחרים, אבל מוחנו התנגד להפנים וליישם אותן. כאמור, הסיפור יכול להפתיע את המח כשהוא לא מוכן ולהחדיר את האמת ללב, גם אם קודם ידענו אותה, אבל התעלמנו ממנה. לכן הפך הסיפור לכלי רב עוצמה בחניכות לאמת ולחכמה, בתרבויות רבות ומגוונות.
סוג אחר של סיפורים, מטרתו לבלבל את התפיסה הרגילה שלנו ולהשאיר אותנו עם שאלה ותהיה, שתשלח אותנו לחקור מהי התפיסה שמאחורי הדברים. סיפורים כאלה נפוצים בתרבויות המזרח הרחוק. למשל:
לילה אחד חלם קיסר סין כי כשטייל בגן נפל לרגליו דרקון והתחנן על חייו, לאחר שבחלומו ראה כיצד אחד השרים כורת את ראשו, למחרת לפני שקיעת השמש. בחלום מבטיח הקיסר להגן על הדרקון (שנחשב בסין לחיה מיטיבה). בבוקר קם הקיסר ומיד שולח את השר למשימות שיעסיקו אותו כל אותו היום. כשהשר מסיים את משימותיו– הקיסר מזמין אותו לשח ומשחק מאוד לאט, כדי להעביר את הזמן עד שהשמש תשקע. עד שהקיסר יניע מהלך, השר מתחיל לנמנם ואז פורצים לחדר שני שומרים עם ראש דרקון, שנפל מן השמים. הקיסר המופתע מכיר את הדרקון והשר שהתעורר מספר שבדיוק חלם איך כרת את ראשו של הדרקון הזה.
בהגיון הרגיל שלנו לא ניתן להבין את הסיפור הזה, כי מה שמניע אותו נמצא בבלתי נראה, בעולם החלומות שאיננו תופסים אותו כמציאות. אפשר לומר שהסיפור הזה הוא לא יותר מהמצאה מתוחכמת, שצריך לקרוא פעמיים (לפחות) כדי להבין, אבל אם מעמיקים יימצאו בה אוצרות אחרים שידברו על מציאויות שונות, שקשורות לחוקים של החיים ולכוחות, שאפילו הקיסר כפוף אליהם.
מכיוון אחר, הקסם של הסיפור יכול לאפשר לאדם להתרוקן קצת, כדי לחזור למה שחשוב באמת. סיפור חסידי מספר על רב ותלמידיו שישבו ולמדו כל הלילה. כשראו שהשחר יעלה עוד רגע, קמו ללכת לבית הכנסת. בדרך התחילו להתווכח– מי יודע מתי נגמר החושך ומתחיל האור? אמר אחד– כשרואים את טיפות הטל על העלים, יודעים שנגמר החושך ומתחיל האור. ענו לו– ואם יורד גשם, איך תדע ? אמר אחר– כשאפשר להבדיל בין תרנגולת לתרנגול, יודעים שנגמר החושך ומתחיל האור.
ענו לו– ואם אין לול בסביבה, איך תדע? פנו לרב שיפתור את החידה. אמר הרב: "כשתפגשו אדם שאינכם מכירים, תקראו לו ‘אחי’ וגם תנהגו בו כך– תדעו שנגמר החושך ומתחיל האור”. אותם תלמידים היו עסוקים בויכוחי סרק ושכחו מהם יחס אנושי ואהבת אדם– הרב הזכיר להם מהו העיקר.
סיפורים יש רבים, אבל אותם סיפורי חכמה שיכולים להעיר בלב את הצורך באמת, ביופי, באומץ, בצניעות ועוד – את אלה כדאי לחפש ולהקשיב להם ולמי שמספר אותם בלב פתוח. זהו כלי בהיר וחזק לחינוך עצמי, לכוון את עצמנו לטוב ביותר שבנו, כדי להיות חלק שלם וטוב ביותר בעולם שלנו. הרבה שכחו את הכלי הזה ומשתמשים בסיפורים רק כדי לשכוח ולברוח מהמציאות. מי שיעמיק להסתכל, שיידע להקשיב פנימה ולשמוע אדם חכם שמספר אותם – יוכל להתחבר לעוצמה, שעובדת כבר אלפי שנים – כי בעולם שבו שולט השקר, או בשמו המכובס "פוסט–אמת”, אין כמו סיפור טוב לפתוח את הלב לאמיתי ולטוב.