כולנו שמענו בוודאי על סוגים שונים של אינטליגנציה: אינטליגנציה של התנועה, אינטליגנציה מילולית, אינטליגנציה לוגית-מתמטית ולאחרונה גם אינטליגנציה רגשית ואפילו רוחנית.
לאחרונה נתקלתי במונח אינטליגנציה אסתטית, וזה העניק לי השראה לחשוב על משמעות הדבר מבחינה פילוסופית ומטאפיזית, ומדוע זה עשוי להיות חשוב.
מנקודת מבט פילוסופית, נוכל להגדיר אינטליגנציה כהבחנה, שהיא היכולת לשפוט היטב ולהכיר בהבדלים הדקים בין דברים דומים. בין אם מדובר על סידור פרחים באגרטל, בחירה בין שני יינות, פרשנויות שונות של קטע מוזיקלי, נכון ולא נכון או רע וטוב – תמיד נצטרך הבחנה על מנת לשפוט את איכותו של דבר ולקבל החלטה טובה. ההבחנה חלה על כל תחומי חיינו – כולל הפסיכולוגי, המוסרי, האסתטי והרוחני.
ברמה המטאפיזית יותר, היא מאפשרת לנו להפריד בין הזמני, החולף, ובין הנצחי. לכן, אם אינטליגנציה היא הבחנה, אז אינטליגנציה אסתטית תהיה היכולת לתפוס את היופי לא רק בביטויים הארעיים שלו אלא גם במהותו הנצחית.
מדוע עלינו לפתח את האינטליגנציה האסתטית שלנו? מכיוון שזה יאפשר לנו לחוות מצב של הכרה גבוהה; מכיוון שזה יעזור לנו להתעלות מעל העולם הפיזי והחומרי ולהתקרב לתחום של אבות הטיפוס; מכיוון שזה יאפשר לנו לאהוב יותר את החיים, אם נוכל לתפוס יותר את יופיים.
בעולם שבו אנשים רבים כל כך סובלים מדיכאון ומחוסר משמעות, יופי יכול להיות תרופה חזקה. אנשים בעלי אינטליגנציה אסתטית פחותה חיים בעולם מוגבל הרבה יותר – זה כמעט כאילו הם חיים בעולם של שחור-לבן, לא מסוגלים לראות את כל הצבעים סביבם.
כיצד נוכל להגביר את האינטליגנציה האסתטית שלנו?
ראשית, עלינו לפתח ולהעמיק את תפיסת היופי שלנו.
כל בן אנוש ניחן ביכולת להעריך יופי, וכל פן בעצמנו יכול להתפתח עם הזמן, אם אנו נותנים לו את תשומת ליבנו ומתרגלים. חשוב גם להרחיב את האופק של חוויית היופי שלנו.
לכולנו הרגלים אסתטיים, שבסופו של דבר קושרים אותנו למה שאנחנו כבר מכירים. אם אנו תמיד מחפשים את חוויית היופי שלנו במוזיקה, כדאי יהיה לנסות לראות אותו בשירה, או בריקוד, או בתיאטרון, בנוף אחר או בסביבה העירונית שלנו.
עלינו לאפשר ליופי לרגש אותנו באמת ולחדור אלינו. ככל שנלמד לשלב יופי בחיינו, כך הוא ישנה אותנו יותר: הוא ישנה את הדרך בה אנו מרגישים, חושבים, פועלים, מתייחסים וחיים את חיינו.
כיצד נוכל ללמוד להפריד בין היופי הנצחי והנשגב לבין הביטויים הארעיים שלו? את התשובה הטובה ביותר לכך נותן אפלטון בספרו "המשתה", שם מתארת הכוהנת דיוטימה את הסולם של היופי. לדבריה, אפשר לתפוס את היופי כשלעצמו, מעבר לכל אחד מהביטויים הזמניים שלו. אך כדי להגיע למטרה זו, עלינו ללמוד לראות אותו בכל מקום. תחילה בעולם הגלוי, של גופים וחפצים, אחר כך בעולם המוסרי, של איכויות פנימיות, ואז ברעיונות פילוסופיים ובהפשטות מתמטיות. אז, החוויה של ראיית היופי בצורות מעודנות יותר ויותר תוביל אותנו קרוב יותר ויותר ליופי המוחלט.
למרות שאפלטון הגדיר היררכיה בין חוויות היופי, עלינו ללמוד להעניק ערך לכל חוויות היופי האמיתיות, ולא משנה עד כמה הן שונות משלנו.
חוויית היופי מתרחשת לעיתים קרובות באופן ספונטני ולא ניתן לחזור עליה: צורת ענן מיוחדת, קרן אור המאירה טיפת גשם על עלה, החיוך הלא מודע על פניו של אחר – אלה רגעים שבהם משהו נוגע במעמקים שלנו וממלא אותנו בהנאה. כעבור כמה רגעים זה נעלם.
אנו כמעט יכולים להשוות זאת לתופעה פרא-נורמלית: מכיוון שאי אפשר לחזור עליה במעבדה עם אנשים מסוגים שונים, המדע לא יכול לחקור אותה לעומק. יופי מוביל אותנו לאזורים שמעבר למערכות השליטה שלנו. לא ניתן להגדיר, למדוד או להחזיק אותו.
על מנת להיכנס לארץ היופי המסתורית, עלינו לפתח את המצפן הפנימי שלנו, או, במילים אחרות, עלינו לפתח את האינטליגנציה האסתטית שלנו ולא להיות תלויים או מושפעים ממה שאחרים אומרים.
אנחנו לא צריכים לאהוב דברים רק בגלל שכולם אוהבים אותם. ההבחנה וההערכה ההדרגתית של היופי הן דרך טובה להיות אותנטיים.
ניתן לומר הרבה יותר על אינטליגנציה אסתטית. אך כנקודה אחרונה ברצוני להדגיש כי כל צורות ההבחנה מאפשרות לנו לבחור טוב יותר.
היכולת להבחין ביופי תאפשר לנו לבחור במה שיפה יותר; מכיוון שעל פי היוונים הקדמונים, היפה, האמיתי, הצודק והטוב הם כולם היבטים של אותה מציאות אלוהית. היכולת להבחין ביופי תאפשר לנו בו זמנית גם לבחור מה נכון, מה צודק, ומה מוסרי ואתי.
באקרופוליס החדשה אנו מדגישים את הקשר בין אסתטיקה לאתיקה, שהוכר כבר לפני אלפי שנים בכל הפילוסופיות של המזרח והמערב.
יופי יכול להיות מדריך ונקודת התייחסות אמינים לחיינו.
אם אנו חיים בהרמוניה עם חוקי הטבע, גם חיינו יהיו טובים, צודקים ונכונים.
* הכותבת הינה מנהלת אקרופוליס החדשה באנגליה ומנהלת מכון טריסטן לקידום האמנויות המוזאיות.
המאמר פורסם באתר הבינלאומי של אקרופוליס החדשה.
תירגמה: שירלי רפאלי