עשן סמיך מעורב באדים מהבילים קידם את פניו של קרלו, כאשר פתח את דלת המרתף בו שהו כבר שעות רבות, אביו סילביו ושני שותפיו לעבודה. הוא נשלח בידי אימו כדי לקרוא לשלושת הגברים לסעוד את ליבם בארוחת הערב הדשנה שהכינה, לאחר שלא יצאו מדלת המרתף משעות הבוקר המוקדמות. קדרות הנחושת הענקיות שמהן עלו אדים בעלי ריח חריף, ואשר רשת מסועפת של צינורות חיברה ביניהן, משכו את תשומת לבו של קרלו. סקרנותו גרמה לו להתקרב בדממה, על קצות בהונותיו, אל שלושת הגברים שהיו רכונים מעל הקדרות, עסוקים בבחישות ומדידות. מצחם היה חרוש קמטים, עיניהם אדומות וארשת של עייפות מהולה בדריכות היתה נסוכה על פניהם. כל כך היו עסוקים בעבודתם שכאשר קרלו פתח את פיו כדי לקרוא להם, הם קפצו ממקומם.
"מה, כבר חזרת הביתה?", שאל אביו בפליאה.
"אבא", ענה קרלו, "כבר מאוחר, מה אתם עושים כאן כל היום?"
"הו בני", נאנח סילביו, "מה שאנחנו מנסים לעשות, מנסים אנשים רבים נוספים בכל הממלכה לעשות, אך בינתיים איש לא הצליח".
"כן", ענה קרלו בקוצר רוח, "אך מהו דבר זה שאתם מנסים לעשותו?"
"בוא ואסביר לך בזמן הסעודה, כי האוויר כאן דחוס וחם וכבר עמלנו די ליום אחד", ענה סילביו, ויחד עם שותפיו כיבה את כל הלהבות שדלקו תחת קדרות הענק, וטרק את דלת המרתף הכבדה. כאשר הסבו לשולחן האוכל, שצלחות מרק מהביל ולחם טרי הונחו עליו בקפידה, כבר המתינו להם אימו של קרלו, מריה, ואחיה, הפילוסוף-החוקר מרקו.
"נו, אבא, הבטחת שתסביר לי מה אתם מנסים לעשות שם במרתף", אמר קרלו בחוסר סבלנות.
"אנחנו מנסים ליצור את 'אבן החכמים', בני, אבן שעשויה כולה זהב טהור", ענה סילביו, כשאדי המרק הריחניים שעטפו את פניו נראו המשך ישיר לאדים שעלו שעה קלה קודם מקדירות הנחושת שבמרתף.
"אבל מאיפה תשיגו כל כך הרבה זהב כדי ליצור את אותה אבן?", היקשה קרלו, "איזה גודל יהיה לאותה אבן?"
"כל החכמה היא ליצור זהב ממשהו אחר", ענה סילביו, "אנחנו מנסים ליצור זהב מעופרת ומכספית".
"מה, זה בכלל אפשרי?", התפלא קרלו.
"לו היה הדבר אפשרי היינו אנשים עשירים מאוד", ענה אחד השותפים בחיוך מהורהר, "אבל בינתיים איש עוד לא גילה את הסוד, ואנחנו ממשיכים לחפש".
"אבל למה הזהב כל כך יקר, למה כולם רוצים ליצור זהב?" שאל קרלו.
זה היה בדיוק המקום שבו מריה הרגישה שגם היא יכולה להיות מעורבת בדיון וענתה: "הזהב הוא מתכת אצילה, כלומר, הוא לא נוטה להתערבב או להתחבר למתכות וחומרים אחרים. הוא תמיד יישאר טהור ותמיד יהיה לו ברק מיוחד, זוהר אופייני שגרם לכך שישתמשו בו לקישוט ולעיטור חפצים קדושים ופרטי לבוש מיוחדים. בנוסף לכך, הוא רך מאוד ונוח לעיבוד וניתן לעצב אותו בדיוק כפי שרוצים". "לא יכולתי לתאר זאת טוב ממך", החמיא סילביו לאשתו והביט בה בהתפעלות ובגאווה, "ובגלל התכונות המיוחדות הללו, שאימך כה היטיבה לתאר, הפך הזהב לחומר מבוקש ויקר ערך, ומי שמחזיק בכמות נכבדה של החומר הנאצל הזה, לא חסר לו מאומה".
בנקודה זו לא יכול היה החוקר-הפילוסוף מרקו להמשיך ולהקשיב למה שנחשב בעיניו לדברי הבל, והוא פנה ישירות לנער קרלו ופתח בהרצאה: "כבר דורות על גבי דורות מנסים בני האדם, ברוב טיפשותם, לחפש ולמצוא את אושרם בדרך לא נכונה, על ידי ניסיון להתעשר באופן חומרי. אנשים אינם מבינים שעושר חומרי, כשלעצמו, הוא חסר משמעות. אם לא עושים בו שימוש נכון, הוא אינו מביא תועלת לאיש. האם אנשים שיש להם אמצעים כלכליים רבים מרבים יותר לחייך? האם הם רגועים יותר, שלווים ושלמים יותר עם עצמם? האם הם מגשימים באופן מלא יותר את ייעודם? בוודאי שאין הדבר כך, אלא אם הם, כמו גם אלו שאין להם אמצעים כלכליים רבים, עוברים תהליך של שינוי. כל מהות קיומו של האדם, בהיותו חלק מן הטבע, היא לעבור תהליך של שינוי, של אבולוציה, כדי להרחיב את רמת הכרתו. אביך, ועוד רבים אחרים המכנים עצמם אלכימאים, מנסים להפוך מתכות לזהב, במקום להפוך את עצמם למה שאפלטון כינה 'אדם של זהב'. הם מחפשים את אושרם במקום הלא נכון".
"למה אתה מתכוון?", שאל קרלו בחוסר הבנה.
"אני מתכוון לכך שאלכימיה אמיתית איננה מדע העוסק במציאת 'אבן החכמים', אלא תהליך העוסק במציאת החכמה שבאדם. אנשים אינם מבינים שכדי להיות מאושרים, הם אינם צריכים לשנות דבר חוץ מאשר את עצמם. הם מתעלמים מהעובדה שרק תהליך ארוך וסבלני של חקירה פנימית יעזור להם להבין מהו הייעוד שלהם, ולהבחין בכלים שהם קיבלו כדי להגשים את הייעוד הזה באופן הנכון ביותר. הם אינם תופסים שרק איחוד מלא בינם לבין ייעודם, ייתן משמעות אמיתית לחייהם ויגרום להם להיות מאושרים באמת. כל זמן שהם לא יגשימו את ייעודם, הם יחפשו להיות במקום אחר מהמקום בו הם נמצאים, באי שקט תמידי ובמרדף נצחי אחר אמצעים חיצוניים שיגרמו להם להיות מאושרים."
"למה התכוונת כשאמרת שצריך להפוך להיות 'אדם של זהב?", שאל מרקו.
"'אדם של זהב', כפי שהגדיר זאת אפלטון, הוא אדם בדרגת הכרה כל כך גבוהה ורחבה, עד שהוא נמצא באושר תמידי. הוא רואה עצמו כחלק בלתי נפרד מהיקום, על כל מה שקיים בו. 'אדם זהב' מבין כיצד פועלים חוקי הטבע ופועל על פיהם בזרימה מלאה. הוא יודע בכל מצב מהו הדבר שנכון לעשותו, והוא כה יציב בהווייתו, ששום אירוע אינו יכול להזיז אותו מהאיזון המושלם בו הוא נמצא. הוא אציל כפי שהזהב החומרי הינו מתכת אצילה. הוא אינו נתון להשפעתם של אחרים, כפי שהזהב אינו נוטה להתערבב או להשתנות בהשפעת החומרים האחרים. 'אדם של זהב' זוהר ומקרין באופן תמידי על סביבתו, כמו הזהב החומרי, והוא עטוף בהילה של קדושה. 'אדם של זהב' הינו אדם נדיר ביותר, והוא מגיע להיות כזה לאחר תהליך ארוך מאין כמוהו, של אלכימיה אמיתית. את מה שהאלכימאים של היום מנסים לעשות עם מתכות, 'אדם זהב' עושה עם מרכיבים שונים של הווייתו, עד שהוא מצליח לזקק אותה לנפש אצילה ונעלה. זוהי מלחמה ארוכה למיגור כל החולשות והמגרעות האנושיות, וחיזוק כל המעלות הנאצלות. זהו מאמץ מתמשך להיות אנושי. זו אינה עבודה שניתנת לסיום בפרק חיים אחד, או בגלגול אחד, אבל ניתן בכל גלגול של חיים לשאוף ולהתקרב לרמה זו יותר ויותר".
"אם כך, הרי שלא ניתן להגיע לאושר אמיתי עד שלא מגיעים, אחרי הרבה גלגולים, לרמת הכרה כזו!" היקשה קרלו.
"אולי לא לאושר מוחלט, אבל גם לפני שמגיעים לרמה זו ניתן להיות מאושרים מעצם התהליך, משום שאמרנו שהאושר הוא להגשים את הייעוד, ועד שלא מגיעים לסוף הדרך, הייעוד הוא להיות בדרך, להיות כל יום יותר אנושי מאתמול. העיקר הוא להיות בתהליך מתמיד של שינוי בכיוון הנכון, בתהליך של אלכימיה פנימית".
סילביו ושותפיו סיימו את ארוחתם והחלו לגלות סימנים של קוצר רוח כלפי הרצאתו המלומדת של מרקו. "יש לנו עבודה רבה מחר ומוטב שנלך לנוח", אמרו ונפרדו משאר המסובים.
"אנשים אינם אוהבים שמישהו מטיל ספק במשמעות מעשיהם ומעביר עליהם ביקורת", הסביר מרקו לנער, "האמת אף פעם לא נעימה לאוזניהם של האנשים. אבל אתה עדיין צעיר ופתוח לשמוע וכל החיים לפניך."
"כן", אמר קרלו, "אבל גם אני אינני מבין מה בדיוק נכון לעשות וכיצד. הדברים שלך מאוד כלליים ולא ברורים".
"אסביר לך בפירוט, נערי", השיב מרקו בסבלנות השמורה למורים המזהים תלמיד אמיתי. "התהליך האלכימי של הרחבת רמת ההכרה, מצריך שלבים שונים של עבודה עם מרכיבי האישיות השונים, כדי לעבור תהליך של זיקוק הנפש. תהליך זה אינו שונה במהותו ממה שהאלכימאים מנסים לעשות עם המתכות, והוא כולל שלושה שלבים: טיהור, טרנספורמציה (שינוי צורה) וטרנסמוטציה (שינוי מהות)".
"אסביר לך תחילה על שלב הטיהור: כאשר האלכימאים רוצים להשיג מתכות כמו עופרת ונחושת, הם צריכים, קודם כל, להפריד אותן מהמחצבים שמהם הם כורים את המתכות, ולסנן את החומר הגולמי, עד שתהיינה בידיהם מתכות טהורות. לפני שמתחילים לעבוד עם חומר מסוים, צריך להגיע למצב שהחומר טהור. למה הדבר דומה בתהליך האלכימי הפנימי של האדם? זה דומה להפרדה ולסינון שתלמיד, הנמצא בדרך של חיפוש אחר החכמה, עושה. זו אבחנה בין מה שמסייע לאדם להיות אנושי, לבין מה שמפריע או חוסם אותו בדרכו זו. הוא מחפש להשיל מעליו את כל האבק המזוהם שדבק בו, האבק של התשוקות הגסות, של הדיבור הגס, של המחשבות הגסות והשליליות, של הרגשות השליליים, של האלימות המילולית והפיזית, של הלבוש הלא נקי, של חוסר ההיגיינה. הוא מנסה להפריד את עצמו, עד כמה שניתן, מסביבה המעוררת בו את כל הדברים הגסים הללו, ומנסה לחבר את עצמו לסביבה שמעודדת את ההיגיינה המחשבתית, הרגשית, האנרגטית והפיזית להן הוא זקוק, כדי ליצור את התשתית הנכונה לשינוי. ככל שהתלמיד נמצא בתחילתה של הדרך, כך הוא נתון יותר להשפעת הסביבה עליו, ולכן הוא צריך לבחור סביבה שתשפיע עליו בכיוון שאליו הוא חותר. אל תדאג, נערי, אין זה אומר שאדם צריך להתנתק מסביבתו רק משום שהיא איננה טהורה דיה, אלא עליו לסדר את חייו וסביבתו כך שיגבירו את נוכחות הטוהר וימזערו, עד כמה שניתן, את המרכיבים המזהמים את נשמתו. את זאת הוא עושה על ידי יצירת הרגלים נכונים של ניקיון והיגיינה בכל הרמות שאותן הזכרתי".
"זה נשמע כאילו התלמיד האלכימאי עסוק כל הזמן בענייני טיהור והיגיינה, ואין לו זמן לשום דבר אחר", נשמע קרלו מוטרד.
"ייתכן מאוד שבתחילת תהליך האלכימיה הפנימית זקוק התלמיד ליותר תשומת לב וזמן לתהליך הטיהור, שהוא שלב בלתי נמנע", הסביר מרקו, "אך ככל שאדם מבסס לעצמו הרגלים נכונים, כך הוא צריך להקדיש פחות ופחות מאמץ לכך, והטיהור הופך לו טבעי. האם אתה מרגיש מאמץ מיוחד כשאתה נוטל את ידיך לפני כל ארוחה ומצחצח את שיניך בכל בוקר וערב? האם זהו מאמץ מיוחד לנגב את הבוץ מנעליך לפני היכנסך לביתך, או להסיר כתם שדבק בבגדיך? אלו הם הרגלים שהפכו עבורך טבעיים, ואינך מקדיש להם תשומת לב מיוחדת. אך מהתלמיד האלכימאי נדרשת רמה גבוהה יותר מאשר טיהור וניקיון יומיומי אליו התרגלנו. זה דורש מאמץ גדול יותר והכרה רחבה יותר. הכוונה איננה רק לניקיון והיגיינה פיזיים, שהרי בחוסר הטיהור הפיזי הרבה יותר קל להבחין והרבה יותר קל לטפל. כאשר מדובר במחשבות לא טהורות או ברגשות לא טהורים, הרי שכאן לא רק שקשה יותר להבחין בהם, אלא גם כשמבחינים בהם, קשה מאוד לשלוט בהם ולהיפרד מהם. האגו האנושי מלא בתשוקות חזקות ביותר הדבוקות לנפש בעוצמה רבה במיוחד. כדי לבצע תהליך טיהור שלם, זקוק התלמיד האלכימאי לתשומת לב מתמדת, להתבוננות פנימית כנה ולנכונות לוותר על הרגלים ודעות שהוא קשור אליהם. זהו בעיקרו התהליך של הטיהור".
"השלב הבא, הוא השלב של הטרנספורמציה, של שינוי הצורה. בעבודה עם המתכות מנסים האלכימאים, לאחר שהשיגו מתכות טהורות, לשנות את צורתן כך שניתן יהיה לעבוד איתן ולעבד אותן. למשל, התכתן של המתכות, גורמת להן להפוך ממצב של אבקה מוצקה למצב של עיסה חצי נוזלית. כך יכולים האלכימאים לגרום לחומרים הללו לשנות את המבנה שלהם ולאפשר להם, בשלב מאוחר יותר, להתמזג עם חומרים אחרים. התלמיד האלכימאי ירצה לגרום לאישיותו לשנות את צורתה כך שיוכל לעבוד עם מרכיביה השונים, ולהתאימם, כך שיהוו כלים נכונים ומתאימים יותר עבורו על-מנת להגשים את ייעודו."
"אבל איך אפשר לשנות את האישיות שלנו?", התפלא קרלו, "זה דבר שנולדים איתו, לא?",
"בוודאי שנולדנו עם אישיות מסוימת ועם פוטנציאל מסוים", הסכים מרקו, "אולם אנו רחוקים מאוד מלמצות את הפוטנציאל הזה, ולממש באופן יעיל את כל המעלות שאישיותנו ניחנה בהן. אתן לך דוגמה: אם רוצים לבנות גרזן, כדי לחטוב עצים, ניתן ליצור מחתיכת מתכת וחתיכת עץ גרזן יעיל, חד, חזק, נוח להחזקה, עמיד בפני שחיקה ואסתטי. אבל מאותן שתי חתיכות חומר ניתן ליצור גרזן קהה, שביר, כבד, לא נוח להחזקה, מחליד, נרקב בקלות ומכוער בצורתו. גם אישיותנו ניחנה במעלות ומגרעות, שאם נדע לעבוד איתן נכון, נוכל להגשים את כל מטרותינו, ואם לא נדע לשייף ולעבד את החומר הגולמי שלה, היא תהיה שבר כלי. כדי שניתן יהיה לגרום לשינוי אמיתי באישיותנו, שזהו השלב השלישי, שעליו אדבר מאוחר יותר, אנו חייבים לשנות את כל אותם דברים שנפשנו קשורה אליהם, המפריעים לה להשתנות. אני מדבר על כל ההרגלים היומיומיים, על הדעות שהתגבשו להן במשך השנים, על כל הפעולות שאנחנו ממשיכים לקיים מתוך נוחיות ושאיפה להנאה, או סתם משום שמעולם לא נתנו את דעתנו על הנחיצות שלהן. אם התלמיד האלכימאי רוצה באמת להשתנות, עליו לשנות את כל אותם הרגלים ואורחות חיים הקושרים אותו אל מה שהוא, ולא מאפשרים לו להתקדם באמת אל מה שהוא רוצה להיות. כדי לתת לצורה חדשה להיוולד, צריך קודם כל לתת לצורה הישנה למות. אם רוצים להשיג מהות נכונה, חייבים קודם כל להשיג את הצורה הנכונה, שהיא כלי הקיבול של המהות. המהות איננה יכולה להיכנס לתוך מיכל שאינו מתאים לה. הביטוי 'נפש בריאה בגוף בריא' הוא דוגמה לכך. איזון במישור הקיום הבסיסי, מאפשר ליצור איזון במישור הגבוה יותר של ההוויה".
"מרקו, אתה מכביד על הנער", התערבה מריה, "הוא עבר יום קשה וארוך."
"לא, אמא," הזדרז קרלו להגיב, "זה דווקא חשוב לי לשמוע, זה עונה על הרבה שאלות שמטרידות אותי, ומחדד בי דברים שהרגשתי בעצמי. תמשיך בבקשה, מרקו".
"פעמים רבות אנשים נופלים ברשת האשליה שאם הם עשו שינוי חיצוני מסוים, אז הם השתנו. השינוי של הצורה הוא שלב הכרחי, והוא יכול להזמין שינוי אמיתי, אך הוא בוודאי איננו מספיק. כדי להשתנות באמת, התלמיד האלכימאי צריך לעבור את שלב הטרנסמוטציה – שינוי המהות. הוא צריך לעבור תהליך של הזדהות מלאה עם המהות שאליה הוא שואף. השינוי בהרגלים ובאורחות החיים יוצר את התנאים הנכונים לשינוי המהותי, אך ללא ההזדהות עם הדרך – השינוי הוא זמני. החיים מזמנים אתגרים קשים, ומה שנותן לתלמיד את הכוח להתמודד איתם זו ההזדהות המלאה עם הדרך, שבלעדיה התהליך כולו יכול לקרוס.
"כאשר מערבבים שתי מתכות הנמצאות במצב נוזלי, הן מתמזגות והופכות להיות חומר מתכתי חדש, שונה בתכונותיו משני החומרים שהרכיבו אותו. כך גם התלמיד, המתמזג עם הדרך שבה הוא הולך והופך להיות הדרך עצמה. הוא כבר לא האדם שהחל את התהליך, ולא רק בגלל השינויים החיצוניים הניכרים בו, באופן לבושו, בדיבורו, בנימוסיו ובהרגליו. הוא אדם אחר משום שבליבו פנימה זוהר אותו אור בוהק שקורן ממנו כלפי חוץ. הוא אדם אחר משום שהצליח, בתהליך ארוך ומייגע, לאחד בין שאיפותיו הנעלות לבין הוויתור".
"אתה יכול להסביר לי את ההבדל בין הצורה למהות, או לתת לי דוגמה?" ביקש קרלו.
"כן, בוודאי. אם נתבונן בכוהן הניגש לערוך טקס, נראה שיש לו לבוש מיוחד, הליכה שקטה, ריכוז ודיוק בכול תנועותיו. אדם אחר, שאינו כוהן, יכול לחקות את הכוהן בכול פעולותיו וצורת לבושו, אך הוא אינו כוהן. הכרתו לא התרחבה עדיין לרמת הכרתו של הכוהן, והסממנים החיצוניים שהוא עוטה לא משנים עדיין את מהותו. אך אם יחזור על הפעולות יום-יום ויפתח הזדהות מלאה עם המשמעות שלהן, עד שיהפכו טבעיות עבורו, הוא יתחיל להשתנות במהותו ולהפוך בהדרגה לכוהן".
"אני חושב שאני מתחיל להבין," אמר קרלו במבט מהורהר, "אז מהם, אם כן, הצעדים הראשונים שצריך לעשות אדם שהחליט לעבור תהליך אלכימי אמיתי ולהשתנות?"
"בדיוק כפי שאדם המעוניין ללמוד לנגן על כלי נגינה יחפש מורה לנגינה, ואדם המעוניין ללמוד נגרות יחפש נגר טוב כדי ללמוד ממנו את המלאכה, כך בדרך החיפוש אחר החכמה צריך למצוא קודם כל מורה. המורה צריך להיות אדם שנמצא כבר בדרך, בשלב מתקדם יותר, ויכול להצביע עבור התלמיד על הכיוון ועל המכשולים והאתגרים הנמצאים בדרך. המורה איננו יכול לעבור את התהליך האלכימי במקום התלמיד. אם אתה חפץ להיות אלכימאי אמיתי, קרלו, עליך למצוא קודם כל מורה".
"אני חושב שכבר מצאתי," חייך קרלו, "האם תהיה מוכן לקבל אותי בתור תלמיד שלך?"
"ובכן, מרקו, השגת את מבוקשך", נאנחה מריה, "עכשיו אתה מרוצה?"
"אני שמח שניתנת לי ההזדמנות לעבוד עם נער סקרן ופתוח כמו קרלו, שבוחר לעשות תהליך של אלכימיה אמיתית ולא של אלכימיה מדומה, ואני מקווה להיות ראוי לאמון שהוא נותן בי", אמר מרקו. הוא קם מכיסאו, נפרד מקרלו ומריה, ויצא לדרכו כשהוא מלווה בתחושת סיפוק גדולה, על כך שגם הוא עשה עוד צעד קטן, כדי להגשים את ייעודו.