מפגש בין ילדה אסופית קטנה הנקרית בדרכו של אדם בוגר, דרך שיחותיהם צפות ועולות שאלות על מהות החיים, המוות ואלוהים. מחשבות על הרגעים האנושיים שאנו חווים בחיים, ומה נשאר מהם הרבה אחרי שהם מסתיימים...
בילדותי, הייתי יושב על מדרגות ביתי וקורא. כך זוכרים אותי חברי ובני משפחתי. המשיכה לקריאה פועמת בתוכי עד היום. ספרים מעלים בי תגובה מיוחדת, התרגשות שאין לה הסבר… ריח הספרים, המילים והדמיון יוצרים בתוכי עולם אחר ומיוחד. עולם של מסעות למקומות זרים, פגישות עם דמויות דמיוניות או מציאותיות, גיבורים שעוברים במסעם הרפתקאות מופלאות, קשות ומלמדות.
פין הוא שמו הספרותי של מחבר הספר "מר אל, כאן אנה"1, שהעדיף לשמור בסוד את זהותו האמיתית. עורך הוצאת הספרים העיד עליו כי הוא אכן גבר גדול מימדים, כפי שהוא מתאר את עצמו בספר, ואיש שיחה מרתק וסקרן אשר שמר על תמימותו למרות הסבל שעבר בחייו. פין גדל באיסט-אנד שבלונדון, ובספרו הוא מאפשר לקורא להציץ אל עולמם של אנשים פשוטים, קשי יום וטובי לב.
יש משהו מסתורי בקשר בין הסופר והסיפור: האם זהו סיפור אמיתי, או שנכתב מהגיגי מחשבותיו של הסופר? זאת לא נדע. כמו מיתוס המבטא אמת המובאת דרך סיפור, גם ספר זה הוא סוג של מיתוס.
זהו סיפור מיוחד ומעורר התפעלות על מערכת יחסים מיוחדת הנרקמת בין ילדה קטנה לבין בחור מגודל. בליל ערפל לונדוני פוגש בחור כבן תשע עשרה, ילדה מלוכלכת כבת חמש, הנושאת בידה בובת סחבות וקופסת צבעים ישנה. הבחור, פין שמו, מבין מדבריה שהיא ברחה מהמקום שבו סבלה וכעת אין לה בית. לבקשתה, פין מביא אותה לביתו, ומשפחתו מאמצת אותה לחיקה באהבה רבה. שמה של הילדונת הוא אנה.
אנה מתגלה כילדה תוססת, פקחית ויצירתית, המרבה לשאול ולבחון את המציאות הסובבת אותה, ושואפת להכיר ולהבין את משמעות קיומו של האל. בעיניים פקוחות לרווחה ובנשמה רגישה ואוהבת, אנה סופגת לתוכה ידע רב, שאותו היא לומדת מתצפיותיה הרבות ומפין.
מחשבותיה ומסקנותיה של אנה מעמיקות ותמימות בו זמנית, והיא מנסחת אותן בשפה ילדותית אך מתוחכמת.
האלוהים, או כפי שאנה מכנה אותו, מר אל, הוא תמיד בהישג יד, ואת תורתו היא מסכמת במילים הבאות: "ויאמר אלוהים, אהוב אותי, אהוב אותם, אהוב זאת, ואל תשכח לאהוב את עצמך" (עמוד 26). זהו קשר בלתי אמצעי עם האלוהות ועם העצמי שלי.
זה ספר מרגש מאד, שאינו קל ופשוט לקריאה, ובכל זאת אי אפשר להניחו מהיד. הספר מציג זווית ראייה רגישה וסקרנית על העולם הסובב אותנו, ובעיקר על שאלת האמונה באל. התכנים הדתיים שעולים בספר מקורם בדת הנוצרית, אך יש בו התייחסות מרתקת לנושא האמונה הכנה והפשוטה באל כבורא כל חי.
אנה בורחת ממקורותיה (שלא ידוע מה הם) ומנסה למצוא מקום טוב יותר עבורה. בעזיבתה היא לוקחת רק בובת סמרטוטים הקושרת אותה אל עברה. המוטיב הזה של בריחה ממצבים שנראה שאין להם עתיד או תקווה הוא מוטיב שחוזר על עצמו בסיפורי ילדים רבים, כגון: הסיפור שאינו נגמר, הברווזון המכוער, נילס הולגרסן ועוד.
תחילתו של המסע לשינוי ולגילוי עצמי הוא הזמן שבו הגיבור מבין שאין אפשרות להמשיך לחיות במציאות כמות שהיא, שהייאוש כולא אותו ושנדרש בו שינוי. אין ברירה אלא לשבור את כל המסגרות הקיימות על מנת להתחיל בדרך חדשה.
נסו לדמיין סבל שהיה גורם לילדה בת חמש לברוח ממשפחתה, מחבריה ומחייה על מנת להתחיל בחיים חדשים. יש פחד גדול ביציאה לעולם הגדול, שאלות ופחדים מתעוררים. מה יהיה? לאן אלך? מי ירצה אותי?
אך הגיבור חייב לצאת למסע הזה. אין דרך חזרה. "אבל אנה ידעה יפה מאד שאין טעם בהליכה "על בטוח"; כל המבקש להתקדם חייב תחילה לצאת לדרך. ה"יציאה" היא עניין מסוכן, מסוכן מאד, אבל הוא חייב להיעשות; אין דרך אחרת" (עמוד 65).
לאחר העזיבה מתחיל מסע של למידה ומחקר. אנה חוקרת כל דבר חדש המגיע לחייה. היא מסתכלת על הדברים במבט משתאה ומנסה להבין את הסיטואציה בראייה כוללת, על כל מורכבותה.
זהו תהליך למידה שאנו עושים בכל מקום חדש ולא מוכר אליו אנו מגיעים. לפעמים אנו עומדים וצופים מהצד, לומדים את המצב ואת מערכת הקשרים. לאחר ההיכרות הראשונית יש את האומץ להיכנס לתוך הסיטואציה החדשה.
אנה מוקסמת מכל מה שקיים בעולם החדש שלה, ובגילה הצעיר היא מתחילה במחקר החיצוני וביכולת לקשר בין הדברים, כמו גילוי הקשר בין כמות תנועות כנפי הדבורה לצליל המופק מהן, היופי הקיים בלכלוך תוך הסתכלות דרך פריזמות אחרות, ועוד.
מתוך המחקר החיצוני נובע מחקר פנימי על מציאת משמעות יצירתו של אלוהים. במחקרה לא מבחינה אנה בין אלוהים של הנצרות, היהדות או האחרים. היא מתייחסת לדת כראייה של אל הבורא את כל היקום. לגביה, הבנת הבריאה היא הסוד והמפתח להבנת מהותו של האל. היא רואה את הקשרים בין כל הדברים שקיימים בעולם, היא מכירה בתוכה שהכל קשור בכל, לכל דבר יש סיבה, אין אקראיות. הבנה זו מובילה אותנו להכרה במהותו של האל. בזמנים קדומים דיברו על כך שההכרה של כל הדברים שבתוכנו, היא המפתח לידיעת העולם והאלים.
החקירה והחיפוש אחר תשובות מביאים את אנה ואת פין למקום של התמודדות עם הפחד הגדול ביותר של האדם – הפחד מפני המוות. חוסר הידיעה על החיים שלאחר החיים מגבירה בתוכנו את הפחד. אך המוות והפחד מפניו הם כלים שאנה ופין בחנו לאורך כל תקופת ההיכרות ביניהם. אנה לא פחדה מהמוות וראתה בו המשך ישיר של החיים. היא קיבלה את התפיסה הזו מסבתה שנפטרה בגיל תשעים ושלוש, והכינה את עצמה לקראת המוות – הכנה שהגיעה מתוך שמחה ואושר ולא מתוך פחד מהלא נודע. אנה מספרת על סבתה שנפטרה עם חיוך על שפתיה כי היא חייתה את החיים באושר. החיים הם פרוזדור הכנה לקראת הכניסה לעולם האחר שנפתח עם רגע המוות, והסבתא תארה לאנה ולפין את המוות כשלב בחיים: "זה כמו להפוך את הבגד, יקירי" (עמוד 140). כדי להפוך את הבגד בצורה פשוטה יש לחיות את החיים במלואם ולהתכונן לרגע המוות.
בסיום הספר, לאחר שדרכיהם נפרדות, משיב פין לעצמו על השאלה "איפה אנה?": "מצאתי אותה מחדש – מצאתי אותה בתוכי." (עמוד 182).
עם סיום הקריאה בספר ילדים זה עולות בי הרבה שאלות ותהיות. רשימה גדולה של נושאים, שכבוגרים ומבוגרים אנו שואלים ותוהים לפשרם.
מה תפקידנו בעולם הנוכחי? מהו פחד ומה מקורו? מדוע הפחד הגדול ביותר שלנו הוא מפני המוות? מה הקשר ביני לבין העולם הסובב אותי ומדוע קשה לנו להשתנות?
קשה לנו לעזוב את המקום מוכר והידוע, את המרחב שאנו חיים בו עכשיו. עלינו לחפש בתוכנו את הכוח הגדול, או להגיע לנקודה בה הסבל יוציא אותנו החוצה, ויאפשר לנו צעידה אל הלא נודע.
לעזוב, על מנת לחקור את המרחב שבו אנו חיים ולהתחדש בתוכו.
יש לנו היכולת לראות ולחקור את הנראה ומתוכו להבין דברים אחרים, להכיר את העולם הסובב אותנו ואת מהות האלוהות. התהליך דורש מאיתנו להכיר את עצמנו על אף המפגש הכואב עם המגרעות והקשיים שלנו. יחד איתם מגיעה גם ההכרה במעלות ובכוחות שלנו.
כבני אדם אנו מונעים על ידי פחד, ובמיוחד פחד המוות. הפחד הזה משתק אותנו ולא מאפשר לנו לחיות את החיים במלואם. להפוך כל רגע בחיינו לרגע של אושר ושמחה, גם אם הוא מכיל בתוכו צער ועצבות. האחדות בין הניגודים של הצער והשמחה, הכאב והעונג היא זו שמאפשרת להרמוניה להתקיים. לא נוכל להעריך את היום מבלי שיהיה לילה, לא נוכל להכיר במשמעות של החורף מבלי שיהיה לנו קיץ. לכן, באותה המידה לחיות באמת פירושו להעז לפגוש במוות.
כך, מתוך הישיבה על מדרגות ביתי יצאתי למסעות הרפתקניים, עם קצת היסוס ופחד. היתה ידיעה בתוכי של כוח גדול שיעזור לי במסע הזה. אני רוצה לאחל לכולנו וגם לעצמי שנדע לפרוש שוב את הכנפיים ולצאת למסעות, תוך גילוי העולמות החדשים בתוכנו, עולמות של שמחה ואושר הנובעים מהצלחה מהתמודדות עם אתגרים וקשיים. בכל פעם נוכל לשאוב כוח מהניסיון שעברנו על מנת למצוא אתגר גדול יותר, שייקח אותי לשיא חדש בחיים, ולדעת שאנה נמצאת בתוכי.