החברה זקוקה לאמון על מנת לתפקד. היא זקוקה לאמון ברופאים שלה, במנהיגים שלה, בבעלי הסמכות שבה. אך אם חברות התרופות קונות מחקרים המקדמים את התרופות שהן מייצרות וקוברות מחקרים אחרים, אם בעלי תארים אקדמיים רוכשים אותם בכסף, אם בעלי הסמכות בחברה קנו את מה שמקנה להם סמכות – לא יתקיים אמון והחברה לא תוכל לתפקד.
במרץ 2022 פרסם ה-British Journal of Medicine, אחד מכתבי העת הוותיקים והמוערכים ביותר בתחום הרפואה, מאמר בשם "האשליה של רפואה מבוססת ראיות".
בקצרה, המאמר טוען כי "רפואה מבוססת ראיות הושחתה על ידי אינטרסים תאגידיים, רגולציה כושלת ומסחור של האקדמיה".
ההשפעות המיטיבות האפשריות של תרופות גנריות מסוימות, למשל, אינן נחקרות בגלל חוסר הרווחיות שלהן, או לחילופין, מחקרים לא מתפרסמים אם לתוצאותיהם יש השפעה לרעה על הרווחים. מיותר לציין שיכולות להיות לכך השפעות עצומות על יכולתם של הרופאים לטפל באנשים, ועל הנגישות של כל בני האדם לשירותי רפואה. למעשה, אנשים מתים בגלל זה.
אבל התנהלות הרעה הזו אינה ייחודית לתחום התרופות.
כמה עולה לרכוש תואר?
מחקר שפורסם ביולי ב-American Economic Journal בשם "מדוע עלה מספר בוגרי המכללות?" דן בהשפעה של "אינפלציית ציונים", כלומר מתן מלאכותי של ציונים גבוהים, על מספר בוגרי המכללות. על פי המאמר, העלייה במספר הבוגרים בעשורים האחרונים לא קשורה לביצועים טובים יותר של סטודנטים, אלא לזיוף ציונים על מנת להעביר סטודנטים.
זה גם מזכיר את שערוריית השוחד למכללות ב-2019, שבה הורים שילמו סכומי כסף עצומים כדי לשחד פקידי מכללות ולנפח במרמה את תוצאות מבחני הקבלה, כדי שילדיהם יוכלו להיכנס לאוניברסיטאות מובילות (מה שמעלה את השאלה: עם כל המשאבים הכספיים האלה, למה לא הצליחו ילדיהם להגיע להישגים לימודיים גבוהים מלכתחילה? האם ייתכן שמשאבים כספיים אינם מספיקים להצלחה חינוכית?).
אנחנו יכולים להמשיך לדבר על תחומים אחרים, כמו האקלים או מיליארדי הדולרים המושקעים ב"לכידת פחמן", הפולטת יותר פחמן ממה שהיא לוכדת, או מעורבות של בנקים גדולים במימון רשתות טרור וסמים, אבל לא הייתי רוצה לדכא את הקוראים.
משבר מוסרי עמוק
אפשר רק לומר שאם נחפש היטב, נוכל למצוא מגמות דומות בכל מקום. ולתופעות השונות לכאורה הללו יש משהו במשותף. הן מצביעות על משבר מוסרי בלב ליבה של דרך חיינו.
אנו נוטים לראות באתיקה תחום תיאורטי, שאין לו רלוונטיות אמיתית לחיי היומיום שלנו, אבל אנו מפספסים אמת בסיסית מאוד – ללא אתיקה שום דבר לא יעבוד.
חוסר האתיקה יאט את גלגלי הארגון, ויהפוך אותו לבירוקרטיה; הוא יגרום למשאבים "לדלוף" ולהיעלם; הוא יכניס את האנשים הלא נכונים לשלטון; הוא יעדיף את השטחי, על פני המהותי; ומעל לכל, הוא ישחק את יסודות האמון הנחוצים לכל חברה או ארגון.
לדוגמה, המדיה החברתית החליפה את הערך של חיים מאושרים, בערך השקרי של חיים מאושרים למראית עין. במילים אחרות, חשוב יותר להיראות מאשר להתאמץ להיות. או, כמו במאמר שהוזכר לעיל, הערך המפוקפק של רווחיות החליף את ערכו של מחקר ישר ואובייקטיבי, מדע שמטרתו אמת, ואינו משרת אינטרסים אחרים.
חוסר אתיקה יכול למוטט את החברה
העניין הוא שהאתיקה היא תובענית. היא חייבת להיות בראש סדר העדיפויות של כל פרויקט, הבסיס שעליו ניתן לבנות את כל השאר. ברגע שאנו שמים אותה במקום השני, אנו מאבדים אותה. אין דבר כזה להיות חצי אתי.
האם תטוסו עם חברת תעופה שאומרת לכם, "99% מהטייסים שלנו מאומנים"? או תלכו לבית חולים שאומר לכם, "רוב הרופאים שלנו עברו לימודי רפואה"? זה המקום אליו מוביל חוסר האתיקה. וכאשר האתיקה תיעלם, האמון ייעלם בעקבותיה.
להיות אתי אין פירושו להיות מלאך, או לא לעשות טעויות. זה לא אומר לדעת תמיד מהי הפעולה האתית. להיות אתי פירושו לפעול על פי עקרונותינו, כמיטב הבנתנו ויכולתנו. הדבר החשוב הוא לנסות לעשות את הפעולה האתית, מבלי לרמות את עצמנו. אבל במקרים שהוזכרו לעיל, ברור שהאתיקה אפילו לא נלקחת בחשבון.
עדיין יש תקווה; העובדה שמאמרים כמו זה נכתבים פירושה שעדיין אכפת לנו מהאתיקה כחברה. היו זמנים ומקומות בהיסטוריה שבהם הדברים האלה היו מובנים מאליהם. אבל זהו פעמון אזעקה, שעלינו להקשיב לו, ולהגיב אליו.
コメント