אל מול מדע המנוכר לטבע, ביקש ויקטור שאוברגר, יערן אוסטרי בן המאה ה-19, להכיר את חוקי הטבע מתוך התבוננות סבלנית בו. הוא הבין עד כמה המים חשובים לחיים עלי אדמות וראה כיצד הציביליזציה שלנו "הורגת" מים והופכת אותם לחסרי חיים.
רק מעט אנשים בעולם שמעו על ויקטור שאוברגר, ועל תגליותיו על טבע המים. ועדיין, רעיונותיו של שאוברגר לגבי מים חשובים ללא ספק, כמו "השערת גאיה" של ג'יימס לאבלוק על כדור הארץ כמערכת מווסתת עצמית. שאוברגר טען, שאם אנחנו מתייחסים למים רק כאל תרכובת מולקולרית, אנו עושים להם עוול, ופוגעים גם בנו עצמנו.
ויקטור שאוברגר נולד באוסטריה בשנת 1885, למשפחה של יערנים. המוטו המשפחתי שלו היה "נאמנים ליערות השקטים". לאחר שראה את ההשפעות של השכלה אוניברסיטאית על אחיו הגדולים – הם חזרו עם מה שהוא כינה "מנטליות טכנית-אקדמית" המבוססת על "מדע מנוכר לטבע" – הוא החליט לא ללכת בעקבותיהם, ובמקום זאת הפך יערן.
באמצעות התבוננות סבלנית בטבע, הוא למד להבין רבים מסודות המים. התגלית המרכזית שלו הייתה מה שנקרא התנועה הספירלית-מערבלית של המים, אותה אתאר בהמשך מאמר זה.
שאוברגר נודע לתהילה אך גם לשמצה כאשר הוזמן על ידי מעסיקו לבנות תעלת בולי עץ להובלת בולי עץ כרותים למנסרה באופן חסכוני. הוא עשה זאת ביעילות רבה כל כך שמעסיקו החל לכרות עוד עצים כדי להרוויח יותר כסף, וכתוצאה מכך שאוברגר התפטר והקדיש את שארית חייו להמצאות.
נחש שוחה על פני זרם מים
את הצלחתו ביצירת תעלת העץ הוא ייחס לתצפיות שערך על תנועות הנחשים ועל צורת ביצי התרנגולת. הצפייה בנחש שוחה על פני זרם מים שנע במהירות בתנועת ספירלה כפולה (שילוב דמוי גל של פיתולים אנכיים ואופקיים) גרמה לו להבין שאם ניתן היה לגרום לבולי העץ להתפתל באותו אופן על ידי התאמת פיתולים הופכיים בצידי התעלה, הם לא היו נתקעים כאשר נעו במורד הזרם. הודות לפיתולים ההופכיים שהותקנו, אפילו בולי העץ הגדולים והכבדים ביותר נעו במורד התעלה כמו נחשים שמתפתלים ומסתובבים במים.
באשר להשראה שקיבל מביצת התרנגולת, הוא השתמש בצורתה לעיצוב קיר סכר בתחתית התעלה, כדי שלא תהיה הצטברות של לחץ מים, כי המים ייאלצו לזרום חזרה נגד עצמם, דבר המקטין מאוד את התנופה ואת כוח ההרס שלהם.
דרכי הטבע הן תמיד עקיפות
רוב נציבי היערות וההידרולוגים התנגדו לתכנון שלו, וזעמו כאשר התכנון פעל בצורה מושלמת, כי הדבר סתר את כל התיאוריות שלהם. ההידרולוגיה של ימיו טענה שהמים הם חומר כימי בלבד, ושיש לתעל אותם ליעדם בנתיבים הישרים והישירים ביותר, ליעילות מירבית. שאוברגר האמין בהיפך: עבורו מים היו יצור חי או מהות, שלהם צרכים חיוניים מסוימים (כגון ספירלה, תנועה מתפתלת), שאם יתעלמו מהם יהפכו המים לתוקפניים והרסניים – שחיקת גדות נהר, למשל. "דרכי הטבע", הוא אמר, "הן תמיד עקיפות".
תגלית נוספת הגיעה אליו כאשר חצה נחל הררי זורם במהירות. תוך כדי כך הוא עקר ממקומו במכת מקל דג שעמד נייח במים, והדג נורה מיד במעלה הזרם במהירות גבוהה. כתוצאה מניסיון זה הוא שאל את עצמו מספר שאלות: 1) כיצד הגיע הדג לעמדה כזו מעל המפל מלכתחילה? 2) איך הוא הצליח להישאר נייח בעיצומו של שטף משתולל ואז, איך הצליח להתגבר על התנגדות המים ומשקל גופו שלו ולנוע כנגד הזרם בקלות ובמהירות כזו?
בהזדמנות אחרת הוא הבחין שטחב שהיה בתחתיתו של נחל התכופף דווקא בכיוון מעלה הזרם, למרות זרימת המים המהירה. נראה היה שהדבר דומה לתופעת הדג הנייח.
ההסבר שלו לתופעות אלו היה "מערבולת האורך": על ידי סיבוב סביב צירו בתנועת סליל יצר הדג זרם נגדי שאיפשר לו להישאר נייח או, על ידי נפנוף זימים ויצירת מערבולות נוספות, לנוע במעלה הזרם במהירות יוצאת דופן.
שאוברגר ניסח זאת בקביעה שבנוסף לכוח הכבידה המושך את המים החוצה מהמקור ויורד אל הים, קיימת אנרגיית ריחוף מקבילה המובילה את המים חזרה למקורם. כאשר הנהר נמצא במצב בריאותי מיטבי, כוחות הריחוף חזקים אפילו יותר מכוח הכבידה, וכתוצאה מכך קצות הטחב על קרקעית הנחל נמשכים "לאחור".
בנהר הזורם באופן טבעי, מערבולת המים האורכית נוטה לזרום במרכז הנהר. בגלל תנועת המערבולת, הנהר מושך חומר למרכזו, כך שהחומר הכבד ביותר – המים הצפופים ביותר, ב-4 מעלות צלזיוס – יימצא במרכז. אל תוך המערבולת המרכזית הזו מוצא הדג את דרכו, וברגע שהוא שם הוא יכול להישאר כמה זמן שירצה, כמו בתוך פקעת, ולחכות למזון הנהר שיבוא לזרום אל פיו. זו הסיבה שימים גשומים או סוערים טובים לדייגים בנחלים כאלה, מכיוון שהדגים לא יכולים לשמור על מיקומם כשהמים חמים או כשהטמפרטורה משתנה תדיר.
רתימת תנועת המערבולת לטכנולוגיה בת קיימא
השאלה הנוספת ששאוברגר שאל כשראה את הדג הייתה – איך הגיע לשם מלכתחילה? זה היה גבוה בהרים מעל מפל – איך הדג הצליח לעבור מכשול אדיר כל כך?
התשובה לכך הגיעה בהזדמנות אחרת כששכב וארב לצייד לא חוקי ליד בריכה מתחת למפל. לפתע, הוא ראה את כל הדגים הקטנים מתפזרים כאשר דג ענק נכנס לשדה ראייתו. הדג פנה ישירות לבסיס המפל והחל לשחות סביבו בצורה דמוית ביצה, כמו סוג של ריקוד. "בבת אחת", אומר שאוברגר, "הוא נעלם מתחת למפל המים, שנפל כמו מתכת נוזלית לתוך הבריכה. הדג קם לפתע על זנבו, ובזרם המים המתכנס בצורה חרוטית קלטתי תנועה פראית כמו סביבון, שהסיבה לה לא נראתה מיד. לאחר שנעלם באופן זמני, הדג הגיח שוב מתנועת הסחרור הזו וצף ללא מאמץ כלפי מעלה. בהגיעו לחלק התחתון של הפיתול העליון ביותר של המפל הוא עשה סלטה מהירה בפיתול גבוהה במעלה הזרם ובחבטה חזקה הושלך אל מעבר לפיתול העליון. בהינף חזק של סנפירי הזנב הוא נעלם."
באמצעות תצפיות אלו ורבות אחרות, קבע שאוברגר שניתן להשתמש בתנועת המערבולת ליצירת טכנולוגיה בת קיימא לעתיד. הוא פיתח מספר המצאות יוצאות דופן. אחת החשובות שבהן הייתה "המנוע הקורס". "קריסה היא תהליך שאיבה שגורם לחומר לנוע פנימה, לא החוצה כמו במקרה של פיצוץ. עם זאת, תנועה פנימה (צנטריפוגלית) זו אינה נעה בנתיב ישר (רדיאלי) למרכז, אלא נעה בנתיב מתפתל ומסתחרר. זה נקרא מערבולת וזהו סוד הטבע".
בשירות הטבע והאנושות
שאוברגר חש צורך עז להגן על הטבע ולקדם טכנולוגיה בת קיימא. הוא הבין עד כמה המים חשובים לחיים עלי אדמות וראה כיצד הציביליזציה שלנו "הורגת" מים.
המים שאנו שותים ומשתמשים בהם לשטיפה בימינו הם חסרי חיים, מזוהמים בכימיקלים, מועברים לבתים בתעלות ובצינורות ישרים. אפילו מים מינרליים נשמרים במיכלים שקופים ישרים, בעוד שהתנאים האידיאליים למים הם קרירות, חשיכה וחוסר חמצן.
נהרות טבעיים נחשיים כמעט ואינם עולים על גדותיהם – "הטבע הוא חכם", היה שאוברגר חוזר על עצמו לעתים קרובות, כדרכו של פיתגורס. בנתיבי מים ישרים, לעומת זאת, סחף (חומרי הזנה) שוקע לקרקעית וגורם להצפות – הדרך של הטבע להחזיר מים לנחלים תת-קרקעיים בתוליים, משם הם יכולים לעלות שוב ולזרום באופן טבעי. יערות גם הם מרכזיים ליצירת מים, לבריאות הנהרות ולחקלאות. מים חסרי חיים, לעומת זאת, הם אגרסיביים, וגורמים הן להצפות והן לבצורת.
אני מבקש לתת כבוד לאדם הגיבור הזה, שהלך בדרכו בשירות הטבע והאנושות למרות כל הכוחות שנעו נגדו. מניסיונו הוא אמר פעם, "הטבע מכוון ומגן על מי שמכבד ומשרת אותו בנאמנות". כשקראתי על חייו ותגליותיו, אכן התרשמתי שהטבע עזר לו לגלות את תגליותיו וגם הגן עליו מפני אויביו הרבים.