התנדבות, כתרגול פילוסופי מעשי, היא מצב של הכרה ערה באמצעותה המתרגל הולך ומשתנה בד בבד עם היותו משנה משהו, באדם, בחברה ובטבע. לעתים, במקום לחשוב גדול ורחוק, כדאי לראות את המעשה הקטן, האפשרי, הקרוב והיומיומי.
בארצנו הקטנה מתקיימת פעילות וולונטרית רבה. אין היום כמעט חברות עסקיות המכבדות את עצמן שאינן מקיימות פעילויות התנדבות. יש שפע אדיר של פעילויות שבהן ניתן לקחת חלק.
כל זה יכול להיות נחמד מאוד, ואפילו גורם להרגשה טובה כאשר עושים זאת. אני בטוח שזה גם תורם למקומות הרבים שבהם אותם ארגונים מתנדבים. פעמים רבות לא לגמרי מעניין את הנזקקים מה המניע של מי שבא לעזור להם. במובן זה, פעילויות ההתנדבות הללו ברוכות ותורמות רבות לאנשים רבים, לכן עדיף שיתקיימו מאשר שלא.
אבל האם זה מה שאנחנו צריכים באמת? האם זה מה שהמושג ׳התנדבות׳ אומר?
השאלה שלדעתי צריכה להישאל, היא ׳מה היא התנדבות?׳ מה יש במושג הזה? אני לא יכול שלא לחשוב על המילה שממנה נגזרת המילה התנדבות, הלא היא ״נדיבות״.
מהי נדיבות?
האם נדיבות משמעה לתת נדבה לקבצן ברחוב, מבלי לרצות לקבל תמורה? או שמה מדובר במושג עמוק יותר?
כאדם שנוסע בתדירות גבוהה בתחבורה הציבורית מירושלים לתל אביב ובחזרה, שלוש–ארבע פעמים בשבוע, אני מעביר לערך 12-16 שעות בשבוע בתחבורה הציבורית. לכן, אחד הדברים ששמתי לב אליהם שוב ושוב הוא מצב שבו אני מוצא את עצמי נוסע באוטובוס ורוצה לשאול מישהו שאלה. אני מתבונן סביב לראות למי אוכל לפנות, אבל סביבי עומדים לפעמים שלושה, לפעמים עשרה אנשים שכולם עם אוזניות, והדרך היחידה להשיג את תשומת לבו של אדם היא רק אם אני נוגע בכתפו וגורם לו לעצור ולהסיר לרגע את האוזניות כדי שאוכל לשאול אותו שאלה קטנה, או לחילופין להתריע בפניו שהתיק שלו פתוח.
כדי להיות נדיב עליי להיות ער למציאות סביבי.
אני מאמין שמעל הכול נדיבות משמעותה להיות ער; להיות ער ונוכח בעולם כאדם מיטיב.
אני מאמין שנדיבות איננה רק לתת נדבה לקבצן; נדיבות איננה רק לצאת לפעילויות התנדבות מדי פעם. להיות נדיב, לטעמי, זה להיות ער בתוך העולם הסובב אותי, להיות ער ולאפשר לעצמי לקלוט את הצורך של אדם אחר בקבלת עזרה. להיות ער מול מי שמחפש איך מגיעים למקום מסוים (הרגל שנעלם כמעט מהחברה שלנו בעקבות האפליקציות השונות), להיות ער לזקנה שסוחבת את הסלים הכבדים בשוק, להיות ער למישהו שהתיק שלו פתוח, להיות ער למי שלא יכול לעמוד ורוצה לשבת באוטובוס, למי שבוכה ברחוב כי גנבו לה משהו, לחבר בעבודה שלי חש מדוכדך, לאדם במשפחה שלי או לזר ברחוב שמחפש את קרבתי (כמה מאיתנו מחפשים להיות פשוט בתקשורת עם אחרים? כמעט כולם כנראה…).
להיות נדיב פירושו
להיות ער לצורך,
להיות זמין ונכון לעזרה,
ומעל הכול להיות אמיץ מספיק כדי להביא את כל זה לכדי פעולה!
יש צורך רב כל כך סביבנו, לא רק בשכונות המצוקה, לא רק כאשר האש משתוללת – יש צורך באנשים שישמרו על ערנות בחיי היום–יום שלהם, שיכירו את עצמם ואת יכולותיהם ויהיו מוכנים לתרום מעצמם למען עזרה לאחר, יהיה אשר יהיה. יש צורך באנשים שיתנסו באופן קבוע בתרגול אמיץ של ערנות פעילה בסביבתם. יש צורך באנשים שלא רק ידברו על נדיבות, אלא יתרגלו אותה בצורה פעילה בחיי היום–יום, בכל מקום! בבית, בעבודה ובאוניברסיטה, ולא רק בפעילות התנדבות יומית חד–פעמית פעם ב… לא רק כשמקום העבודה שלי שולח אותי ואת עמיתיי לצוות לפעילות התנדבות (שכנראה לא אוכל לסרב לה), לא רק על מנת לשמר ולטפח אינטרסים עסקיים ותדמיתיים של המקום שבו אני עובד, לא רק על מנת לקדם אג׳נדות פוליטיות של מפלגה כזאת או אחרת, לא רק על מנת לקבל מלגה בלימודים, ועוד ועוד סיבות שבגללן מתקיימות פעילויות התנדבות רבות בישראל.
להתנדב לשם הנדיבות! פשוט מאוד, להתנדב כי אכפת לי מזה שחסרה נדיבות בעולם, להתנדב כי אני בן אדם שמבין שהניכור הולך ומתגבר מסביב, ואף מטופח בצורה מובהקת על–ידי כוחות כלכליים ופוליטיים כאלו ואחרים. להתנדב כי אני בן אדם שלא מוכן לקחת חלק בניכור הזה. גם אם זה לא נעים לי לפעמים להיות ער למה שקורה בשכונה לידי, בבית ממול, במשרד לידי בעבודה, בבית שלי.
כמה מאיתנו זקוקים לעזרה? כמה מאיתנו היינו רוצים שמישהו פשוט יהיה אמיץ מספיק בשביל לשאול אותנו באמת מה שלומנו? כמה מאיתנו היינו שמחים לקבל דוגמא מאדם שמראה לנו שאפשר אחרת, שיש תקווה.
כמה מאיתנו היינו רוצים שמישהו יגיד לנו ברגע הנכון, ״גבר, התיק שלך פתוח, המפתח עומד ליפול לך מהתיק…״
כולנו!
הערנות הזאת קיימת בכולנו! בתוך עולם שהולך וקורס תחת משקל הניכור והאינטרסים, נדיבות פשוטה ויום–יומית היא איננה ״רעיון נחמד״ וזניח, היא חובתנו כבני אדם.
זאת הסיבה שכל הפעילות באקרופוליס החדשה – הלימודית, הארגונית, התרבותית, האקולוגית והסוציאלית – נעשית כולה על–ידי מתנדבים. כן, כולה! נשמע הזוי? כן, בעולם שבו אנחנו חיים, זה אכן על גבול ה״לא מציאותי״ ולמרות זאת, כך הוא הדבר!
אם גם בכם קיים הצורך לפתח ולטפח את הערנות והנדיבות בתוככם ובתוך העולם, אני מזמין אתכם לפתוח את הלב, להיות ערים, לראות מי לידכם זקוק למשהו, וליצור תקשורת פשוטה, אנושית, אכפתית. וכן, להגיע מדי פעם ולתרגל יחד נתינה, להצטרף לאחת מפעילויות ההתנדבות הקרובות שלנו. כל יד שמחוברת ללב פועם וער תעזור.