אפיגנטיקה: לקחת אחריות על חיינו

למרות העובדה שאנו נולדים עם סט קבוע של גנים, קיימת לנו האפשרות לשחק עם ההרכב הגנטי שקיבלנו, להביא גנים מסויימים לידי ביטוי ולנטרל את השפעתם של גנים אחרים. האפשרות הזאת נקראת אפיגנטיקה.

בעבר היו רוב המדענים משוכנעים כי יצורים חיים הם תוצר פשוט של הגנים שלהם – ושנגזר עלינו לחיות ולסבול מתנאים שנקבעו מראש בתוכנית גנטית אותה הורישו לנו אבותינו ואבות אבותינו. עשרים השנים האחרונות של המחקר במדעי החיים הפכו לחלוטין את האמונה הזו. הן הראו שאנחנו יכולים להשפיע על חיינו, לשנות את עצמנו, לשנות את התנהגותנו ולחרוג מהגבולות שלנו, לעבר אופקים שלא שיערנו שאפשריים. 

מחקרו של ד"ר ברוס ליפטון גילה כי הסביבה בה פועל קרום התא שולטת בהתנהגות ובפיזיולוגיה של התא, על ידי הפעלה והשבתה של הגנים. התגליות הללו התנגשו עם דעתם של רוב המדענים, שטענו שהחיים נשלטים על ידי הגנים, והמחלוקת הזו הפכה את המדע האפיגנטי לאחד מתחומי המחקר החשובים ביותר כיום.

מטא גנטיקה

אפיגנטיקה מוגדרת כמדע החוקר שינויים גנטיים הפיכים או ניתנים להעברה הלאה, אשר אינם מלווים בשינוי במטען הגנטי; במילים אחרות – שינויים שאינם משנים את הדנ"א. שינויים כאלה יכולים להתרחש באופן ספונטני או כתוצאה מלחץ, כתגובה לסביבה או לגורמים חיצוניים אחרים. תופעות אפיגנטיות פועלות כמו מתגים המדליקים ומכבים את הגנים, בהתאם לנסיבות ובעוצמות שונות. לכן הן מאפשרות את התרחשותם של שילובים לא מתוכנתים רבים בין גנים, באמצעות תופעת המתילציה.

למרות שתגליות הקשורות לאפיגנטיקה הן עדכניות מאוד, המונח עצמו נטבע כבר בשנת 1942 על ידי קונרד האל וואדינגטון, מהמילה epi ביוונית, שפירושה "מעבר" ("מעבר לגנטיקה"). אפיגנטיקה היא כמו שכבה של קוד מעל הקוד, כפי שמסביר ז'ואל דה רונה היטב בספרו "הסימפוניה של העולם החי: כיצד האפיגנטיקה יכולה לשנות את חייך". זוהי "מטא-תוכנה" ביולוגית המשנה באופן עמוק את תפקידה של הגנטיקה הקלאסית. שינוי אפיגנטי אינו מוטציה, אלא כוונון של הדרך בה באים הגנים לידי ביטוי בגלל השפעה סביבתית או התנהגותית. ניתן להשוות גנטיקה ואפיגנטיקה לטקסט של ספר ולתהליך הקריאה, שבו כל אדם מפרש את הספר בצורה אחרת, לפי ניסיונו ודמיונו… אחרים משווים את הגנטיקה לדף התווים ואת האפיגנטיקה לפרשנות שמקבלת הסימפוניה כשהיא מבוצעת. השאלה הגדולה היא איך נוכל להפוך למנצחים על התזמורת המוזיקלית שלנו עצמנו. 

אנחנו יכולים להשפיע על עצמנו, על החברה ואפילו על האבולוציה 

כל מה שאנו חווים משפיע על מצבנו הפיזי, על מצבנו הפסיכולוגי, על מהלך חיינו ועל תודעתנו, וממלא תפקיד חשוב בכוונון האפיגנטי דרכו הגנים שלנו באים לידי ביטוי.

אנחנו יורשים את הגנטיקה שלנו, אבל יש לנו את החירות להשפיע על האפיגנטיקה שלנו, באופן אינדיבידואלי וקולקטיבי, ועל האבולוציה של החברה שלנו, דרך האינטראקציות שאנו בוחרים לקיים זה עם זה. כיום ניתן להרחיב את האינטראקציות הללו, לטוב ולרע, באמצעות שימוש ברשתות החברתיות. בעולם האפיגנטי הכל הפיך, מה שמדגיש את החשיבות של לקיחת אחריות על חיינו והבהרת הבחירות שלנו. ההתנהגות שלנו והרצון שלנו לפעול יכולים לשנות אותנו. בעזרת אפיגנטיקה, אנו יכולים לנתב מחדש את התהליכים ה"פסיכוסומטיים" השליליים בדרכים שיועילו לבריאותנו ולאיזון הנפשי שלנו.

חמש מילות המפתח לכוונון מוצלח הן תזונה, פעילות גופנית, הימנעות ממתח, הנאה והרמוניה. כל אלה קשורים זה בזה ודורשים את חיי המשמעת עליהם המליצו הפילוסופים העתיקים מהמזרח ומהמערב, שהתעניינו בהשפעות ההדדיות בין הנפש והגוף, כגישות מניעתיות.

מחקרים עדכניים מוכיחים שלתרגולים האומנויות העתיקות כמו מדיטציה, יוגה, וצורות של מדיטציה דינמית כמו טאי צ'י וצ'י גונג יכולה להיות השפעה חיובית על חילוף החומרים שלנו ועל ליקויים מסוימים כמו לחץ דם גבוה. הודות למחקרים אלה, חוכמה עתיקה ותגליות חדשות מצאו נקודת מפגש.

היום אנו יודעים שכל הטכניקות הללו להרפיית הגוף וויסות הנשימה מאפשרות לנו להגיע לרמה גבוהה של ריכוז והרפיה כאחד. היו גם טענות כי חולים הסובלים מסרטן, כאשר תרגלו טכניקות אלו לצד תזונה בריאה, הצליחו לשנות את התאים הסרטניים שלהם ולהחזירם למצב תקין. מחקרים עדכניים הראו שמצבי לחץ גדול, כמו במקרה של קורבנות השואה או רעב גדול, יכולים לגרום לשינויים גנטיים היכולים לעבור בירושה במשך דורות גם לאלו שלא חיו את החוויות הללו, אם כי כיום אנו יודעים שניתן לשנותם חזרה.

לכן, הרגלי תזונה, פעילות גופנית, זיהום, מתח, דאגות, מערכות היחסים החברתיות והמשפחתיות שלנו ואירועים שמחים ועצובים יכולים להשפיע על מהלך חיינו ועל מצב הנפש שלנו ולמלא תפקיד חשוב בכוונון האפיגנטי של הדרך בה באים הגנים שלנו לידי ביטוי. לכן, חיים עם חברי אמת, חיי רגש יציבים והתפתחות פנימית יכולים להיות רק השפעות מועילות, לא רק על הבריאות הפיזית שלנו, אלא גם על הבריאות שלנו באופן כללי.

גם לאמונה יש השפעה

דוסון צ'רץ' מתאר כיצד מצבנו הנפשי משפיע על הגנים שלנו. הוא מדגים כיצד לגורמים כמו אמונות, כוונות, מדיטציה, אלטרואיזם, אופטימיות, שיתוף פעולה וביטחון יש השפעה עקבית על הגנים הקשורים ללחץ, המעורבים במיוחד בתהליכי ההזדקנות ובמערכת החיסון.

לסיכום, למערכת היחסים שאנו יוצרים עם הסביבה הפנימית והחיצונית שלנו יש חשיבות מכרעת כדי לאפשר לנו לשנות את עצמנו ולעשות שימוש בכל הכלים שיכולים לעזור לנו להעלות את הכרתנו.

זהו גם אתגר חברתי. חיוני שנבין שאיננו יכולים לשנות את עצמנו בלבד; אנחנו צריכים גם לשנות את הדרך שבה אנו חיים ביחד. כדי לעשות זאת, עלינו להתחבר מחדש למטרות גבוהות יותר, כפי שהפגין ארנו בלטרמה בהקרבה העצמית שלו במתקפת הטרור בשנת 2018 (ארנו בלטרמה היה סגן אלוף בצבא צרפת, שנהרג על ידי מחבל לאחר שהחליף מקומות עם בן ערובה). האומה כולה הייתה מאוחדת בהכרת התודה שלה לבלטרמה ולגיבורים אחרים. הוא הצליח להתמודד עם האתגר העומד בפני כולנו: למצוא את האיזון העדין בין חירות לביטחון. הדוגמה שלו אפשרה לנו להיות מודעים לכך שגישות אחרות אפשריות, ושלעולם לא צריך להשתחוות לגורל.