בתרבויות רבות מסמל השאול את הלא מוכר, הלא ידוע, סך פחדיו של האדם והמקומות הלא מודעים בתוכו. כיצד יכולה "הירידה אל השאול" לעזור לנו למצוא מחדש את עצמנו? כיצד נוכל ברגעי משבר להוליד את עצמנו מחדש, מתוך החשכה? סיפור המיתוס של אינאנה, מתרבות שומר, יכול לתת לנו מפתחות חיים לכך.
היו אלה ימים ולילות ארוכים של חיפוש עצמי ואינספור שאלות שאף ניסיון, לימוד או השכלה שהיו ברשותי לא הצליחו להעניק לי תשובות אליהן. ובאותם הימים, כמעט כל מסגרת או תבנית שדרכן הגדרתי את חיי שינו את צורתן, או שהאופן שבו התבוננתי עליהן השתנה. נדמה היה לי שכל חלק בתוכי, כל מסגרת שהאמנתי שהיא נכונה ואמיתית עבורי, נשברה לרסיסים. "בא לי למות!" חזרתי ואמרתי לא מעט פעמים, וזה לא שהיתה בי איזו כוונה לאבד את החיים, היה זה רק ביטוי של תחושת הקושי והאובדן שחוויתי בתוכי. הקרובים אלי נתנו בי מבטים מודאגים, "מה חסר לך?", שאלו, מנסים להבין. "יש לך הכל – בית, עבודה, משפחה, ילדים, וכולם בריאים ושלמים".
ובאמת, מה חסר לי? שאלתי גם אני את עצמי. תשובה של ממש לא היתה לי, ליוו אותי תחושת מועקה נוראית ופחד מכך שאין לי יותר במה להיאחז. פעפע בי כאב עצום על איזה חור גדול ושחור שחשתי בתוכי ולא ידעתי איך להיות בו, מה לעשות איתו או כיצד למלאו.
הייתי כמו עץ שידע אי אלו שנים, אך בפנים לא הצלחתי למצוא לו שורשים. ולא ביקשתי שורשים שיחברו אותי לשושלת המשפחתית, למורשת הדתית או הלאומית אליהן נולדתי. התעוררה בי איזו הבנה – שמעבר לצבע העור, לצורת העיניים ולממדי הגוף, שמעבר למשפחה, לחינוך שקיבלתי, לדת, לעם ולמדינה שלתוכם נולדתי, יש משהו גדול ועצום הרבה יותר שאת חכמתו ביקשתי – את חכמת המין האנושי.
בזאת אני נזכרת כשאני קוראת את המיתוס "אינאנה יורדת לשאול", ותוהה כיצד הייתי חווה את אותה תקופה בחיי, אם אז הייתי יודעת את המיתוס כפי שאני יודעת היום. "אינאנה יורדת לשאול" הוא מיתוס שומרי עתיק שבמקור הופיע בכתב יתדות על לוח טיט שתוארך מלפני כ-3,700 שנים. למעשה, יש אומרים שהוא בין המיתוסים הכתובים הקדומים ביותר שאנו מכירים היום. אז בטח תשאלו – מה הקשר בין חיי כאן במאה ה-21 לחייה של אותה אינאנה שומרית? ומה כבר אפשר ללמוד מאיזה סיפור עתיק בן אלפי שנים?
נתחיל בסיפורה של אינאנה, ולאחר מכן נמשיך לצלול.
סיפור המיתוס
האלה הגדולה אינאנה, מלכת השמים והארץ, מבקשת יום אחד לרדת אל השאול. היא נוטשת את השמים ואת הארץ, עוזבת את כל מקדשיה, לובשת את בגדיה המפוארים, מסדרת את שערה ומניחה על ראשה את הכתר, מתקשטת בתכשיטים ובאותות מלכותה. היא יוצאת אל העולם התחתון כשלצידה נינשובור, המשרתת הנאמנה שלה. היא מורה לה להישאר מאחור ונותנת לה הוראות מפורטות – מה לעשות, אל מי לפנות ומה לומר אם היא לא תשוב משם. אל השאול היא נכנסת לבדה.
בפתח השאול היא מודיעה לשומר הסף שהגיעה כדי להיות נוכחת בטקס ההלוויה של בעלה של ארשכיגל, אחותה הגדולה. שומר הסף מודיע על כך לארשכיגל המבקשת ממנו לסגור את שבעת שערי העולם התחתון, ולהותיר בהם פתח צר דרכם תוכל אינאנה לעבור. כך עברה אינאנה שער אחר שער, ובהתאם לדרכי העולם התחתון, בכל אחד מהם הוסרו ממנה בהדרגה תכשיטיה ומלבושיה. כשעברה את השביעי, נכנסה לחדר המלכות ערומה וכורעת, ופנתה אל כס המלכות של ארשכיגל. זו שלחה בה את עין המוות, וגופה של אינאנה הפך לבשר רקוב שנתלה על וו בקיר השאול.
כאשר מקץ שלושה ימים ולילות אינאנה לא שבה, מיהרה נינשובור למלא אחר הוראותיה המפורטות של גבירתה כדי להציל אותה: לאחר שעטתה על עצמה אותות אבל, היא פנתה בתחנוני עזרה אל האל הראשי אנליל, אך הוא סרב לסייע. ממנו פנתה אל נאנה, אל הירח ואביה של אינאנה. גם הוא סירב לסייע. שניהם זעמו על שאינאנה הפרה את חוקי החיים והמוות, ולכן עליה להיענש. נינשובור אינה מוותרת ופונה אל אנקי, אל החכמה, שמהעפר שמתחת לציפורניו יוצר שני יצורים ושולח אותם להיכנס כזבובים מבעד לשערי השאול.
כאשר נכנסו שני היצורים לשאול, הם מוצאים בחדר המלכות את ארשכיגל כורעת כאישה העומדת ללדת. הם חוזרים על מילותיה אחת לאחת, והיא כה מרוצה שמציעה לתת להם מתנה. הם מתעקשים לקבל רק את גופתה של אינאנה. משקיבלו אותה, התיזו עליה האחד את "מזון החיים", והשני את "מי החיים" – שקיבלו מאל החכמה.
אינאנה קמה לתחייה, אך כשביקשה לעלות מן העולם התחתון, נצמדו אליה שדי השאול, מזכירים לה את חוקיו – זה העולה, חייב לשלוח אחר במקומו. הם המשיכו ללוותה לאחר שעלתה מן השאול. תחילה ביקשו לקחת את נינשובור, לאחר מכן את בניה של אינאנה, אך היא סירבה להיפרד מהם. כשהגיעו לעיר ארך, מצאו את דומוזי, בעלה של אינאנה, יושב שאנן וטוב לב למרגלות עץ התפוח. אינאנה זרקה בו את עיני המוות, והשדים ביקשו מיד לתפוס אותו. דומוזי מצליח להימלט ומתחבא אצל אחותו, אלת הגפן. בסופו של דבר, כשעלה בידיהם לתפוס אותו, צר היה לאינאנה על דומוזי, אך מאחר שלא ניתן להפר את חוקי השאול, היא ציוותה שדומוזי ואחותו ישהו בשאול לסירוגין – חצי שנה כל אחד, וכך יהיה שוב ושוב עד קץ הימים.
מהם מיתוסים?
המיתוסים הם סיפורים בהם טמונה חכמה עתיקה. הם נושאים בתוכם גרעין של אמת הממתין רק שנגלה ונפצח אותו, שנשוב לגלות אותו. אך כדי שנוכל להתקרב לאותה אמת, עלינו לוותר על ההבנה שלנו את הדברים דרך מערכת החשיבה והאמונות הקיימות בנו היום. עלינו להתעלות מעל ההרגל לקרוא טקסט כפשוטו ולשאוף ללמוד איזו שפה סמלית שתאפשר לנו לקלוט את החכמה האוניברסלית הטמונה מאחורי המילים. באופן זה אני מבקשת לפגוש בחכמתה של אינאנה ולהביא לכאן כמה מחשבות הנוגעות למסע שלי, זה ששיתפתי אתכם בו, זה שאני מניחה שעבר על רבים בצורה כזו או אחרת, זה שאני מניחה ששוב יעבור עלי בקרוב, בזמן כזה או אחר.
הבחירה החופשית
הטקסט מתחיל ברצון או בהיפתחות של אינאנה לירידה אל השאול. האלה הגדולה, מלכת השמים והארץ, שלכאורה יש לה הכל, בוחרת לרדת לעולם התחתון לבדה. אף אחד לא שלח או הכריח אותה ללכת לשם, ונראה גם שאין זה מעשה אקראי או נטול מחשבה. זו בחירה חופשית ומתוכננת הנעשית בעיניים פקוחות, מה שמעלה בנו את התהייה – מדוע בוחרת אינאנה לרדת למקום שרבים מאמינים כי אין ממנו חזרה?
לוותר כדי לפגוש את האפל
אינאנה יוצאת אל השאול לבושה בבגדיה המפוארים, עונדת את תכשיטיה ואת סמלי מעמדה הרם, שכולם מוסרים מעליה בהדרגה בכל אחד משבעת שערי השאול דרכם היא עוברת. אינאנה ממשיכה, שער אחר שער, עד שמגיעה לחדר המלכות של ארשכיגל כשהיא נטולת כל, ערומה וכורעת. כלומר, כדי שאינאנה תוכל להגיע אל מעמקי העולם התחתון, עליה לוותר על כל מה ששימש אותה וסימל את מעמדה בעולם שעל פני האדמה.
לצאת מהקווים
הירידה לשאול והחזרה ממנו, ככל הנראה, אינה נתפסת כמעשה מקובל או נכון. אנליל ונאנה זועמים על אינאנה ומסרבים לסייע לה בטענה שעברה על חוקי החיים והמוות, ולכן עליה להישאר בשאול. אינאנה, לעומתם, מאמינה או יודעת כבר שהדרך לשאול והחזרה ממנו אפשרית, גם אם היא כרוכה בסכנות. אל השאול היא נכנסת רק לאחר שהבטיחה שנינשובור תפעל להחזרתה משם. ואכן, המעבר בין עולם המתים לחיים, כך מלמד אותנו מאוחר יותר אנקי, אפשרי אך הוא מצריך הכרות טובה של החוקים ודרכי ההתנהלות, כדי למצוא פרצות שיאפשרו לעבור עליהם.
סוד החיים במחזורים
כשאינאנה עולה מן השאול, היא מוצאת את דומוזי יושב לו נינוח למרגלות עץ התפוח, ומיד מורה לשלחו במקומה אל השאול. דומוזי בורח ועושה כל שביכולתו כדי להימנע מהירידה לשם. בסופו של דבר, אינאנה חומלת עליו ומאפשרת לאחותו לחלוק עמו באופן שווה את השהות בשאול – מחצית השנה כל אחד, וקובעת שכך יהיה שוב ושוב עד קץ הימים. כלומר, מה שנתפס בתחילת המיתוס כבלתי אפשרי, הופך למעשה מחזורי קבוע של שהות מעל ומתחת לפני האדמה.
סיפור המסע הפרטי שלי
אז אולי 3,700 שנה או יותר מפרידות בין אינאנה לביני, אך סיפור מסעה הנחוש והאמיץ לא חדל להדהד בתוכי, כמו מותיר אבני דרך להבנת המסע שלי – הבחירה החופשית, הוויתור, ה"יציאה מהקווים". במסעי, בחרתי לצלול פנימה אל הלא נודע ולהתמסר לאותו חור שחור, מבלי לדעת שבסופו של דבר תיוולד בתוכי איזו דרך חדשה. בדרך הייתי צריכה לוותר על "מלבושיי", כלומר על האופן שבו ראיתי ותפסתי את עצמי ואת החיים, וכשעשיתי זאת, לא פעם בעיני אחרים "שברתי את הכלים", או את "הכללים", עשיתי דברים "לא הגיוניים". אבל בדרך למדתי שלא כל מה שאחרים חושבים שנכון – הוא נכון, גם אם הם הרוב. ולמדתי שאפשר לצאת מהבור השחור כעץ המכיר יותר את שורשיו, ומבקש כעת להעניק מפירותיו.
כמה נוח ונעים לשבת חסר דאגה מתחת לעץ תפוח, לעצום את העיניים ולתת לדברים לחלוף… וכמה סבל ישנו בניסיון להיאחז במצב קיים, לברוח כשהחיים מבקשים מאיתנו להשתנות או להתפתח. אז אולי אינאנה מבקשת לספר על היכולת הטבועה בנו לחצות איזה גבול שנדמה שהוא בלתי אפשרי, ללכת אל המקום החשוך והלא נודע ולהתמסר אליו, למות לצורה המוכרת והידועה ולאפשר את לידתנו מחדש באותם החיים. ואולי היא גם מבקשת לספר שזהו תהליך מחזורי הכרחי, בלתי נמנע ובלתי מסתיים של מוות ולידה מחדש… סוד החיים.
Comentários