להיכנס לזירה

תיאודור רוזוולט אמר פעם: “הקרדיט לא שייך למי שמבקר, אלא למי שנמצא בזירה – זה שפניו מכוסים אבק, זיעה ודם; זה שנכשל שוב ושוב אבל ממשיך לנסות, כי הוא מאמין במשהו גדול ממנו.”

זה לא רק משפט יפה. זו גישה שלמה לחיים. 

גישה שמזמינה אותנו להיות בתוך הזירה – לא בקהל, לא בשוליים – אלא באמצע. איפה שנאבקים, נכשלים, קמים, פועלים, בונים.

וזו גם שאלה פילוסופית עמוקה: איך אני רוצה לחיות? להיות מתבונן מהצד – או חלק מהתיקון? להיות צרכנית של מציאות – או יוצרת שלה?

פילוסופיה, בעומק שלה, לא עוסקת רק בלחשוב – אלא באיך לחיות. וכחלק מזה – היא קוראת לנו לפעול, להשפיע, לשאול איך אני יכול.ה לבנות מציאות טובה יותר, מה אני יכול.ה לתרום – לא רק לעצמי, אלא גם לאחרים.  לתקן את עצמי – כדי להיות חלק ממי שמתקן את העולם.

בהרצאה נדבר ונשאל: 

מהי הזירה שלי? 

איפה אני יכול.ה לפעול? 

ואיך אני בוחר.ת, דווקא עכשיו, דווקא כאן – להיות כוח שמייצר שינוי.

כי להיות פילוסוף או פילוסופית– 

זה לא לדעת הרבה. 

זה לדעת לעשות.