על נסיכה ודרקון

סיפורי חיים מגלמים בתוכם מסר, סמל, אמירה חשובה. יש להיכנס פנימה אל תוך הלב וללמוד מחכמתו. לשאול את השאלות החשובות ולקבל באהבה את התשובות.

"אל תפסיק לפסל את עצמך. הפנה את מבטך פנימה והסתכל. אם לא תראה שם דבר-מה יפה, נהג כמו פסל המפסל פסל. הוא מסיר את המיותר, משייף, מלטש וממרק, עד שפני הפסל יהפכו להיות יפים. בדומה לו, היפטר מהמיותר, יישר עקימות, החזר את הניצוץ. אל תפסיק לפסל את הפסל של עצמך עד שאור אלוהי לא יבהק דרך המעלות שלך." (פלוטינוס)1.

גישה זו של הסתכלות פנימה, היא הדרך שבה אדם יכול לדעת את עצמו יותר לעומק, יכול לראות באמת את הדברים הנמצאים בחיים שלו ולדעת אם הם נכונים לו או לא. זאת גישה פילוסופית לחיים. ומאמר זה נולד מהשילוב בין גישה זו לבין מפגש עם סרט בשם "He is a Dragon". 

ובכן, הָיֹה היה…

בממלכה רחוקה חיו אנשים שלא ידעו שמחה ואושר מכיוון שדורות על גבי דורות, אחת לכמה זמן היה עליהם להקריב את עלמות החן היפות ביותר לדרקון אכזרי. אך נמצא האביר האמיץ שיצא למסע ארוך והרג את המפלצת. עברו שנים מאז, הכול חזרו לחיים שמחים והגיע יום חתונתה של הנסיכה עם המיועד לה. לפתע, במהלך הטקס, צנח מהשמיים דרקון ענק וחטף את הנסיכה לאי שלו! שם, באי, הדרקון נעלם והיא פגשה עלם חן נאה. הם מתקרבים מעט, והנסיכה מגלה שהוא למעשה הדרקון שחטף אותה! הוא התגלה לפניה כשהיא נפלה מהצוק, והעלם קפץ להציל אותה ותוך כדי כך הפך לדרקון. הוא נחבל קשות מהנפילה, ובזאת הפך שוב לאדם. למרות הפחד, הנסיכה החלה לטפל בפצעיו.

דרקון אש קטלני שמציל את הקורבן שלו? איך זה שאדם הופך לדרקון ודרקון לאדם? הפסקתי לצפות בסרט, ישבתי בבית שקט וחשוך והתהפכתי מבפנים מהרגשות שהתעוררו בי. כי… למעשה אני מכירה את הדרקון. בעולמי הפנימי הוא איננה דמות חדשה. אני מכירה מופעים שבהם הדרקון עוצמתי, מגיח ושורף הכול סביבו. אני מכירה תקופות של שקט ממנו ופחד שיחזור. מכירה את הקרבת הקורבנות לטובתו. 

הצופה הפנימי שבי צופה במשך שנים במופעים של כעס משמיד, קנאה חונקת, עלבון המתכנן נקמה, פחד משתק. כיצד זה קורה שהדרקון לפתע מופיע? 

המשכתי בצפייה… 

זוג צעירים חיים על אי בודד ובהדרגה מתאהבים זה בזה. ארמ-אן (שמו של הצעיר) מספר לה שהוא מכושף ואינו שולט בדרקון שבתוכו, ולפיכך הוא מסוכן מאוד. הנסיכה מפחדת שהדרקון יחזור ועושה מאמצים ללמד אותו להיות אדם. זה כמעט מצליח, אך הדרקון חוזר. ארמ-אן חש בלהבות אש עולות בתוכו בכל פעם שהנסיכה נוגעת בו או מסתכלת עליו. הוא אינו יכול לשלוט בעצמו יותר, ויודע שעוד מעט הדרקון יתפרץ ויטרוף את אהבתו. בלית ברירה הוא מכריח את הנסיכה לעזוב את האי. בוכה ומרוסקת משברון לב היא מפליגה חזרה אל ממלכתה. שם, היא מספרת שהדרקון מת ומנסה לחזור לחיים שהיו לה קודם. כעבור זמן שוב היא עומדת להינשא לאותו אדם שאביה בחר עבורה. במהלך טקס הנישואין היא קולטת את הבחירה שהיא עומדת לעשות – לוותר על אהבתה לתמיד ולתת לארמ-אן למות מבדידות באי. 

למרות כל הפחדים והסכנות, היא עוצרת את הטקס וקוראת לדרקון לבוא. החתן שלה צועק שהדרקון ישרוף אותה, אביה בוכה על בתו שתאבד לו לעולם, והיא, היא מחכה לארמ-אן שלה. והוא מגיע וחוטף אותה שוב (בתור דרקון הוא אינו זוכר את עצמו כאדם), ומשליך אותה על המזבח באי בכוונה לשרוף אותה. רגע לפני יריקת האש הקטלנית, הנסיכה תופסת את ראשו, מנשקת אותו ואומרת לו שהיא אינה יכולה לחיות בלעדיו ושהיא אוהבת אותו בכל מראה – דרקון או אדם! הדרקון נסוג והם שוב חוזרים להיות יחד, וכעבור זמן מה נולדת להם בת. בערבים, אחרי שהם משכיבים אותה לישון, ארמ-אן נעמד על הצוק יחד עם אהובתו והופך לדרקון מרצון כדי לקחת אותה השמיימה, לעוף בין רוחות וצבעים של שקיעה. שם, בשמיים, הוא שוב הופך לאדם והם מתחברים בנשיקה של אהבה.

דרמה בין דרקון ואדם, וסיפור אהבה שמתרחשים בפנים – כך ראיתי את הסיפור הזה, משום שיש בתוכי חלקים שאינם אנושיים בדיוק, אלא אולי דרקוניים יותר. אפשר לדמות זאת לבעל חיים שחי בפנים בנוסף להיותי אדם. לפעמים הוא מגן ולפעמים מתגונן בדרכו החייתית. לפעמים, מתוך הפחד שיילקח ממני משהו מתעוררים בי כעס ונקמה, שבמופע האנושי אני מתביישת בהם. מתוך רצון להשיג משהו לעצמי מתעוררת בי תחרותיות שלא "רואה" אנשים. 

מתוך הצורך להיות נאהבת בכל מחיר מתעוררים מופעים כמו רצון להעליב את אובייקט אהבתי, לפגוע או לברוח ולהתחבא למשך שנים על אי בודד… תמיד חיפשתי להיות נאהבת, לרוב באופן לא מודע. ותמיד חיפשתי לתת אהבה, גם זה באופן לא  מודע. לפעמים בדמותו של דרקון ולפעמים של אדם. ביטויי האהבה המעוותים בתור דרקון זעזעו את נשמתי האנושית, וניסיתי להחביא אותם מעצמי במעמקי התודעה. כמו ארמ-אן, שחי על אי בודד. אך האם להמשיך להחביא אותם? ואיך לחיות עם הפיצול הקיים בתוכי, ואולי לא רק בתוכי – פיצול בין אדם וחיה? ובכן, העזתי להסתכל על הדרקון שלי באופן מודע – על המופעים שלו, על הסיטואציות שבהן הוא מופיע. פשוט לתת לזה שמות ומקום בתודעה ולהיות כנה עם עצמי…

לפי תפיסתי, אדם מגיע לעולם כדי להגשים משימה מיוחדת, ויש לו כישורים מתאימים למשימה זו. לא משהו טכני, אלא רוחני. יש המגיעים עם יכולת גדולה לאהוב, אחרים מגיעים עם יכולת להכיל את כאבו של האחר, יכולת לברוא, ליצור, יכולת לשמוח, יכולת לזהות את הצדק, להביא יופי ועוד. אם אדם אינו מודע למשימתו בעולם, הביטוי הלא מודע שלה עלול לקבל צורה מעוותת, שממנה אדם מתבייש והוא מסתיר אותה מעצמו. למשל, ביטוי של אהבה אכזרית הפוגע באחר, או התערבות לא נכונה בחיים של אחרים מתוך צורך לעזור, אך זה הופך להטרדה. כאשר אדם מתמודד בתוכו עם העוצמות הפנימיות המחפשות לפרוץ, אך אינו מבין את כיוונן, נדמה לו שמשהו לא בסדר איתו, שהוא מפלצת בלתי נשלטת. וכך נולד הדרקון באי הפנימי המכושף. 

במצב מעוור ומבלבל זה, אדם נחבל מנסיבות החיים החיצוניות כפי שייחבל מאבנים חדות בדרך. הוא נופל ופוצע את פניו. את הפנים המצולקות והמכוערות, לכאורה, הוא ממהר להסתיר מאחרים. אלו הן המסכות שאנו לובשים. וכך הוא חושב בפנים שהוא אינו מתאים להביא לעולם את מה שלבו חפץ עמוק-עמוק בפנים. הוא חושב שהוא אינו ראוי לאהבה מפני שהוא מפלצת. וכל שנותר לו הוא לחיות עם הדרקון ולהקריב עבורו קורבנות מהממלכה הפנימית.

להכיר את עצמי, להכיר ביכולות הפנימיות העמוקות, במשימות חיי – משמע להוציא לחופשי את האדם הכלוא באי בודד. אך כיצד אכיר בעוצמתי בלי פחד, בושה או מבוכה? כי הרי שנים עוברות במלחמה בדרקון; שנים בניסיון להשמיד אותו, להתעלם, להשכיח, ובעיקר לא להכיר בו. נראה שיש כאן צורך במשהו אחר… באהבה. אני צריכה את הנסיכה הפנימית שתאהב אותי בכל מראה. 

כן, מדובר באהבה עצמית ללא תנאי וללא פחד לגלות צדדים לא נעימים; אמונה שמה שיש מאחורי המפלצת זהו אדם. אל לנו להתרשם מהדרקון ולהמשיך לקרוא לאדם לבוא; להאמין בקיומו ולפעול במעשיו של אדם. כלומר, כפי שהייתה לי בחירה רגעית להפוך לדרקון, אשתמש בבחירה הזו להפוך לאדם – בשם האהבה של הנסיכה ובשם האמונה שלה בי. ואז העוצמות הפנימיות יהיו לרשותי ולא נגדי. 

דרקון הוא חיה מעופפת, ויחד נוכל לעוף בשמיים. צריכה להיות בינינו ברית ולא הכחשה! משום שהקיום של החייתי והאנושי מובנה בתוך האדם, פשוט תלוי מי משתמש בכלים שיש לנו – חיה או אדם. בכל רגע הבחירות הקטנות נלקחות, ומהן נרקם העתיד. האם זה קל לאהוב את עצמי? לא, זה יכול להיות מפחיד. האם כדאי לנסות?… מהניסיון שלי – כן. עליי פשוט לשאול את עצמי מה הכישורים הרוחניים שלי ומהי דרכי בעולם זה. ואט-אט למצוא דרך וצורה שבהן אני, כאדם, באה לידי ביטוי; צורה שבה העוצמות הפנימיות שלי משרתות את משימת חיי ולא שורפות או הורסות. 

אני הגיבורה של החיים שלי, אני הלוחמת האמיצה והאוהבת, הלא מוותרת. 

הבחירה מי להיות היא תמיד שלי. 

1    Pierre Hadot. Plotin ou la simplicité du regard. . Paris, 1989

תורגם לרוסית ב1991 על ידי י.שטוף, תרגום מרוסית: נסטיה סורוקה