על הנסיעה לספרד לאולימפיאדת מתנדבים מכל העולם, על המפגשים הלא צפויים, על רוח האחווה, על כוחות העל באדם.
לפני מספר חודשים נקרתה בדרכנו, קבוצה של 11 מתנדבים מישראל, ההזדמנות להשתתף באירוע מיוחד במינו: מפגש בין-לאומי של מתנדבים שבמרכזו תחרויות ספורט בשלל מקצועות של המשחקים האולימפיים – אולימפיאדה של מתנדבים. המשותף לכולם, 450 נשים וגברים, בכל הגילים, הוא האהבה לספורט והחברות בארגון מתנדבים בין-לאומי, שנוסד על ידי אקרופוליס החדשה לפני כשישים שנה.
כל הפעילויות באולימפיאדה אורגנו על ידי המתנדבים שהגיעו להשתתף או לעודד באולימפיאדה, לרבות הכנת החדרים עבור האתלטים החובבים, ניקיון המתחם, בישול הארוחות והכנת מתקני התחרויות. ה"כפר האולימפי״, אשר ממוקם בבית ספרדי עתיק, היה שוקק חיים ועשייה. רעשי הצחוק וקריאות שמחה ועידוד נשמעו במטבח בזמן ההכנות והניקיונות, ואחר כך גם באיצטדיון, בזמן משחקי הגמר בכדורעף או בכדורגל. רוח ההתנדבות התמזגה עם הרוח האולימפית, והמפגש יצר אווירה מחשמלת של שמחה ושיתוף. הנוכחים נהנו ממפגשים אנושיים כנים ותחרוית אמיצות, שבהן המתחרים תומכים זה בזה לעבר הניצחון. האוהדים עודדו לא רק את הקבוצה שלהם, אלא גם את הרוח האנושית והאולימפית ואת המאמץ שהושקע על המגרש.
מהי אותה רוח אולימפית שמשוררים היללו אותה למרגלות הר האולימפוס?
מתוך שיחות אל תוך הלילה, שיתוף בחוויות מהאימונים המפרכים ומחשבות על החיים המשותפים שלנו יחד בימי האולימפיאדה, נוצר הרושם שהרוח האולימפית היא לא אחרת מאשר רוח האדם, שיכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחום והיבט בחיים.
הספורט הוא רק אחת מהדרכים לבטא את העוצמות של האנושיות הטמונות באדם, ובעיקר יכולתו לגבור על עצמו, על מה שמגביל, מעכב ומשאיר אותו כבול: האגו שלו.
בשנים האחרונות מועלים לרשתות החברתיות סרטונים מעוררי השראה העוסקים ברגעים הרואים בספורט בימינו. הדבר המרגש בסרטונים האלה הוא שהם מציגים לא רק את הניצחונות המוחצים בתחרויות השונות, אלא את רגעי המשבר שבהם הספורטאים עוזרים זה לזה, לפעמים שבריר שנייה לפני חציית קו הסיום, ולפעמים על חשבון זכייתם וניצחונם שלהם. אלו הרגעים החושפים את האתלטים האולימפיים מהזן הנדיר ביותר; אלו המנצחים לא את המתחרים שלהם, אלא את האגו שלהם עצמם. זו התמצית של ביטוי הרוח האולימפית – כפי שהיא תוארה באיליאדה של הומרוס, כמעלה אנושית שיש לשאוף לבטא במהלך המשחקים האולימפיים, כמנחה לאלים וכעיקרון חשוב בטקס הארוך של ימי האולימפיאדה.
לצאת מעצמנו ולתת מעצמנו תמיד מגדיל אותנו, מרומם אותנו ועוזר לנו להיות טובים יותר.
המאמץ ההרואי בהתגברות על התשוקה לנצח, הרצון להיות החזק והמהיר ביותר, הבחירה באנושיות במקום בהישרדות ברגע האמת, נדיבות הלב להושיט יד ולזכור שלניצחון האישי יש תוקף קצר – יש הידהוד של כל אלה בעולם, והם משפיעים ומעוררי השראה.
"בהתחלה האנשים נראו לי שונים מפני שהם באו מתרבות שונה. הדבר הכי חזק שהבנתי באולימפיאדה זה כמה אנחנו דומים. האדם הוא אדם. לא משנה מאיפה הוא מגיע ובאיזו שפה הוא מדבר או מה צבע העור שלו; יש משהו מאוד טבעי, מקרב ומחבר כשנותנים מעצמנו ביחד למען מטרה משותפת. ערך הנדיבות מעודד אותנו לצאת מהקליפה שלנו ומהדעות שלנו ולבטא נדיבות כלפי העולם.
כל פעולה שקירבה לעבר האחדות, כל מחשבה, כל אמירה – היה בהן את אלמנט הנדיבות. הרוח באמת יכולה לגבור על החומר. ביום-יום, אם נצליח לפתוח את הלב, נצליח להתחבר אל עצמי ואל העולם. "מעל הכול, אתלט הוא אדם."
אור שפריר, מוביל המשלחת המתנדבים הישראלית.
חזרנו מהמפגש הזה עם ידיעה חזקה שיש לשמור את הזיכרון של החוויה המיוחדת הזו עמוק בלבנו, ולשאוף לבטא את הרוח האולימפית לא רק בימי אולימפיאדה, או במהלך אימוני הספורט, אלא בחיי היום-יום – לבטא את רוח האדם במלואה כאקט של נדיבות כלפי עצמנו, כלפי אחרים וכלפי העולם.